ת"ת 24862-04-16 סלקום ישראל בע"מ נ' מנדלסון

בפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות לביצוע תביעה שהגיש המבקש.

המשיבה הגישה בלשכת ההוצאה לפועל, תביעה על סכום קצוב ע"ס 555.10 ₪ כנגד המבקש. על פי רישומי ההוצאה לפועל האזהרה הומצאה למבקש ביום 14/4/15.

התקיים בפני דיון בבקשה.

המבקש אשר חתם על תצהיר מפורט, העיד בחקירתו, כי בחודש שבו התקבלה האזהרה וכן החלטת רשם ההוצאה לפועל מיום 15/4/15, שהוצגה בפניו במהלך הדיון, אשר במסגרתה נדחתה פניית המבקש והובהר הצורך בהגשת התנגדות (להלן: "ההחלטה"), היה מצבה הרפואי של אשתו בכי רע, ודעתו הייתה נתונה לטיפול בה. לאחר כשבועיים ממועד קבלת ההחלטה, נפטרה רעייתו. לשאלה מדוע פנה למועצה לצרכנות רק בחלוף כ- 7 חודשים ממועד קבלה ההחלטה אצלו, השיב המבקש, כי סבר שטענותיו יתקבלו לנוכח צדקתן והמצב יסתדר (כלשונו), לאחר שפנה בכתב למשיבה ולאגודה המסייעת בעניניים כגון אלה. המבקש הוסיף, כי הואיל ואינו משפטן לא ידע כיצד לנהוג ולנוכח דחיית פנייתו ללשכת ההוצאה לפועל, הבין כי הטיפול בתיק ההוצאה לפועל מחייב סיוע וייצוג על ידי עורך דין.

בסיכומיה, טענה ב"כ המשיבה, כי המבקש לא הציג טעם מיוחד המצדיק קבלת הבקשה להארכת מועד להגשת התנגדות וכי אף שציין כי בסמוך לקבלת האזהרה אירעו נסיבות מצערות במשפחתו לא נתן טעם להשתהות הארוכה בהגשת הבקשה.

לגופה של התביעה, טען המבקש כי כשביקש לנייד קו אחד (מבין שלושה) נותק משני קווים נוספים. בדיון העיד כי שני קווי הטלפון נותקו ולא נערכו בקשר עימם שיחות טלפון, ולפיכך אין הוא חב בתשלום בגין קווים שאינם פעילים וגם השימוש שנעשה בקו השלישי, היה מצומצם.

לטענת המשיבה, המבקש לא פרע את חובו למשיבה ואין ממש בטענתו כי שני קווים נותקו כשביקש לנייד קו שלישי וזאת לנוכח חלוף הזמן בין מועד ניוד הקו האחד לבין ניתוק שני הקווים הנוספים, שנעשה רק לאחר שהמבקש לא הסדיר את חובו.

באשר להארכת המועד להגשת התנגדות הרי שאין חולק כי ההתנגדות הוגשה באיחור ניכר. כאמור, לטענת המבקש, במועדים הרלוונטיים היה טרוד בטיפול באשתו ולאחר פטירתה ומשלא ידע כיצד לפעול, פנה לאגודות שונות ורק בחלוף זמן, הגיש הבקשה ללשכת ההוצאה לפועל. בנסיבות הענין, לנוכח המצב המשפחתי המיוחד עמו התמודד המבקש ולאחר ששוכנעתי כי אין המדובר בעיכוב הנובע מזלזול, כמו גם לנוכח טענות ההגנה שמעלה המבקש, הרי שיהא בנעילת דלתות בית המשפט בפניו, משום צעד קיצוני. במקרה כגון זה, ניתן לרפא את מחדל האיחור בהגשת ההתנגדות באמצעות השתת הוצאות ראויות.

באשר להתנגדות עצמה - הכלל הוא, כי בדונו בבקשת רשות להתגונן, בית המשפט אינו נדרש לבחון את טיב ראיותיו ואת מהימנות גרסתו של המבקש, אלא עליו להניח שטענותיו נכונות, לבחון אם הן מהוות הגנה אפשרית וככל שכך, ליתן לו רשות להתגונן. טענות המבקש, כי לא נעשה שימוש כלל או כי נעשה שימוש מצומצם בקווים לגביהם חויב בתשלום, עשויות להקנות לו הגנה לכאורה בפני התביעה.