ת"ת 24496-01-15

1.לעניין הארכת המועד –

לאחר שהתרשמתי מטיעוני הצדדים וממכלול נסיבות העניין, נחה דעתי כי דין הבקשה להתקבל. זכות הגישה לערכאות הינה זכות יסודית ולא בנקל ינעל בית המשפט את שעריו לפני המתדיינים. העדפה של ממש היא לקבל הכרעות שיפוטיות לאחר דיון ממצה לגופו של עניין ובמעמד שני הצדדים. בית המשפט רשאי לקבל בקשה להארכת מועד וזאת לאחר בחינת סיבת המחדל.

אכן המבקש הגיש ההתנגדות שלא במועד, אך המבקש טען כי נקט בהליך שיפוטי אחר ביחס לחוב זה לפיו ביקש להצהיר כי נגנבה זהותו ורק לאחר שהמשיב נמחק מהליך זה נאלץ להגיש התנגדות. מנגד טען המשיב כי הבהיר למבקש שפתח תיק הוצל"פ כנגדו ואף לאחר מחיקת המשיב לא הזדרז המבקש להגיש ההתנגדות בצירוף בקשה להארכת מועד והגישה רק לאחר 39 יום. לפיכך, שוכנעתי כי אכן חדל המבקש במחדל דיוני מהותי בהעדר הגשת התנגדות במועד. ברם, נדיר הפגם הדיוני שאינו ניתן לריפוי באמצעות פסיקת הוצאות הולמת.

מכל האמור, באתי לכלל מסקנה שיש להיעתר לבקשה להארכת מועד בכפוף לתשלום ההוצאות בסך של 1,000 ₪. סכום ההוצאות ישולם מהעירבון שהפקיד המבקש בקופת בית המשפט ויועברו לב"כ התובע לאחר מילוי הטופס הנדרש לשם כך במזכירות.

2.ביחס לבקשת הרשות להגן –

כידוע, במסגרת דיון בבקשת רשות להתגונן, אין בודקים כיצד יוכיח הנתבע את הגנתו, ואף לא את טיב ראיותיו.

עול ההוכחה המוטל על הנתבע, הינו מצומצם יחסית, לא נשקלים שיקולי מהימנות, ואף לא נקבעים ממצאים, ודי לו לנתבע, כי יוכיח הגנה אפשרית בפני התובענה, ולו בדוחק (ראה לענין זה, א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מה' 10, עמ' 402-403, וכן ע"א 5480/98 מנורה חב' לביטוח בע"מ נ' שוקי אבו, פ"ד נב (2) 476), ובלבד שהועלתה טענת הגנה הראויה לבירור (בש"א 216/89 אברהמי ובניו בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מג(2) 172).

תקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד 1984, מסמיכה את רשם ביהמ"ש להתנות את מתן הרשות להתגונן בתנאים. יחד עם זאת, פסיקת בתי המשפט סייגה סמכות זאת, ונקבע כי יש להשתמש בסמכות זאת בשיקול דעת, כאשר סיכויי ההגנה הינם דחוקים עד מאוד, ותצהיר ההגנה "כמעט" שאינו מגלה הגנה (ראה לענין זה, א' גורן, "סוגיות בסדר דין אזרחי", מה' 10, עמ' 413, ע"א 219/65 דגני וקורנפלד נ' דגני, פ"ד יט (4) 149 וכן ע"א 680/89 בן אבו שיווק והפצה נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה (3) 757).

ייאמר כי ניתן להגמיש את התנאים ולגוונם בצורות השונות של ערובות וערבויות, ההולמות את נסיבות הענין (ע"א (ת"א) 458/80 מיטווך ובניו נ' בראל, פ"מ תשמ"א (1) 476).