ת"ת 24395-12-13 לאומי קארד אשראים בע"מ נ' גולדשטיין

1. בפני התנגדות לביצוע תובענה על סך 7,206 ₪ שהוגשה על ידי המשיבה כנגד המבקש בגין יתרת חוב הלוואה.

אין מחלוקת כי המבקש קיבל מהמשיבה הלוואה בסך 9,000 ₪ בנובמבר 2011 בהחזר של 60 תשלומים שווים ורצופים על סך 215.29 ₪ מדי חודש בחודשו כעולה מלוח הסילוקין שצירף המבקש לסיכומיו. התשלומים שולמו באמצעות הוראת קבע בבנק מדי 16 לחודש קלנדרי.

כמו כן, אין מחלוקת כי התשלום ה-19 על פי לוח הסילוקין אשר נועד לתשלום ב 16.6.13 לא כובד מסיבת העדר כיסוי מספיק.

2. לטענת המבקש, פנה למשיבה ובקש לשלם תשלומיו במזומן בבנק הדואר וזאת לאחר מכתבה של המשיבה מיום 18.6.13 בו פירטה המשיבה את אפשרויות התשלום העומדות לרשות המבקש כאשר אחד מהם הוא תשלום במזומן בבנק הדואר.

אין מחלוקת כי המבקש שילם בבנק הדואר שני תשלומים, האחד על סך 287 ₪ ביום 18.7.13 והשני בסך 227 ₪ ביום 9.8.13 כאשר האחרון משולם בעקבות מכתבה של המשיבה מיום 25.7.13 שכותרתו: "אישור הסדר חוב". יש לציין כי מכתב זה התקבל בעקבות מכתבו של המבקש למשיבה מיום 18.7.13 בו בקש לשלם בהפקדה מדי חודש בהתאם ללוח הסילוקין המקורי.

המבקש טען כי ביום 1.8.13 שלחה לו המשיבה, בניגוד להסכמתה הקודמת, מכתב דרישת תשלום חוב לפיו העמידה את חוב ההלוואה לפירעון מיידי ודרשה ממנו תשלום בסך 7,037 ₪. ביום 11.8.13 שלחה לו המשיבה מכתב התראה בטרם נקיטת הליכים משפטיים ובו דרשה תשלום בסך 7,227.52 ₪.

בעקבות מכתב זה, טוען המבקש, הגיע להסדר חוב עם המשיבה לפיו תשולם יתרת חוב ההלוואה בחמישה תשלומים אך כאשר קיבל את טיוטת ההסכם אשר נשלחה לו על ידי ב"כ המשיבה הסתבר לו כי הוא נדרש לשלם סך של 8,160 ₪ ולכך סירב.

לטענתו סכום החוב באותו מועד היה 6,811 ₪ בלבד.

מאז שילם המבקש תשלומים נוספים בסך כולל של 1,149 ₪ ולפיכך הוא עותר לבית המשפט לקבוע כי יתרת חוב ההלוואה עומד על סך של 5,662 ₪ ולאפשר לו להמשיך ולשלם את התשלומים ע"פ לוח הסילוקין המקורי.

3. ב"כ המשיבה מכחישה את טענת המבקש לפיו נכרת הסכם המאפשר למבקש לשלם את תשלומי ההלוואה באמצעות בנק הדואר, כנטען על ידי המבקש, אך אפילו היה נכרת הסכם כזה הרי ממילא המבקש לא עמד בו וצבר עד היום 3 פיגורים בתשלומי ההלוואה, דבר המקנה למשיבה את הזכות להעמיד את ההלוואה לפירעון מיידי.

4. דיון והכרעה:

ב"כ המשיבה מפנה בסיכומיה לסעיף 6.10 להסכם ההלוואה לפיו רשאית המשיבה להעמיד לפירעון מיידי את יתרת חוב ההלוואה אם לא ישלם הלווה סכום כלשהוא שיגיע למשיבה ממנו במועד שנקבע לתשלומו או על פי דרישתה הראשונה או כאשר החשבון נסגר והלווה אינו מעדכן מיידית חשבון חילופי.

אין מחלוקת כי המשיבה היתה רשאית להעמיד את יתרת חוב ההלוואה לפירעון מיידי וזאת משום שהמבקש לא העמיד לרשות המשיבה חשבון חילופי לשם תשלומי ההלוואה. עם זאת, ובטרם העמדה לפירעון מיידי, אפשרה המשיבה למבקש לשלם את תשלום מס' 19 מיוני 2013 באחד מסניפי בנק הדואר כעולה ממכתבה מיום 18.6.13.

המבקש טוען בסיכומיו כי שילם סכום זה בשובר בבנק הדואר אך מעיון בו עולה כי המבקש ציין על פניו כי מדובר בתשלום יולי 2013 אשר שולם ביום 18.7.13 ואף הסכום ששולם אינו תואם את הנדרש ממנו לפי המכתב מיום 18.6.13.

ביום 25.7.13 שוב אפשרה המשיבה למבקש לשלם את תשלום 15.7.13 אך זאת עד ליום 28.7.13. הפעם אין המשיבה מציינת במכתבה את אפשרויות ביצוע התשלום כפי שעשתה במכתבה הקודם אך מציינת בכותרתו "אישור הסדר חוב".