ת"ת 23752-04-15 הנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ אשדוד נ' פרסקיב(המנוח) ואח'

בפני בקשה להארכת מועד להגשת התנגדות והתנגדות לתביעה על סכום קצוב, בקשר לתביעה על סך כ-41 אלף ₪ שהגיש המשיב כנגד המבקש 1. בגוף התביעה, אך לא בכותרתה, ציין המשיב כי התביעה מופנית כנגד המבקשת 2 וכנגד שני ילדיה הקטינים, בהיותם כולם יורשיו של המבקש 1.

הצדדים התייצבו לדיון בפני ביום 8.10.15 ולאחריו ביקשו לסכם טענותיהם בכתב.

ב"כ המבקשים טען כי בכתב התביעה נפל פגם כאשר הוגש כנגד המבקש 1 אשר באותה עת כבר לא היה בין החיים. תביעה כנגד עזבון, טוענים המבקשים, הינה פגומה מיסודה – ויש לדחותה או למחקה. עוד טוענים המבקשים כי בכתב התביעה לא צוין איזה סכום, אם בכלל, קיבלו היורשים מן העזבון, כי לא הוגש כל אישור המלמד על מועד מסירת התביעה ממנו יש למנות את המועד להגשת ההתנגדות (ובכל מקרה מצבם המיוחד של המבקשת 2 ושל ילדיה מהווה טעם מיוחד המצדיק את הארכת המועד).

ב"כ המשיב טענה, מנגד, כי על פי דיני ההוצל"פ היה על המשיב להגיש את התביעה כנגד המבקש 1 על אף פטירתו ולציין את פרטי היורשים. עוד נטען כי המבקשת 2 לא הציגה בבקשתה כל טענה בקשר למסירת כתב התביעה וקיבלה גם באוגוסט 2014 עותק מן ההתראה.

ב"כ המבקשים טען בסיכומי התשובה כנגד הרחבת חזית וצירוף חומר עובדתי לסיכומי המשיב.

באשר לשאלת המועד, דרישתו של "טעם מיוחד" להארכת המועד נובעת מתוקף עקרון סופיות הדיון והצורך בקיומה של מערכת משפט סדורה, תקינה ויעילה. הקפדה נאותה על לוחות זמנים בהליך השיפוטי הינה כורח המציאות, וסופן של חריגות ממועדים סטטוטוריים שנקבעו בסדרי דין שהן עלולות לפגוע בזכויות דיוניות ואף בזכויות מטריאליות של בעלי דין, ולעתים אף להסב נזק לציבור הרחב.

אין רשימה סגורה של נסיבות המהוות "טעם מיוחד". ההלכה אשר היתה מקובלת בעבר בפסיקה היא כי קיומן של נסיבות חיצוניות שגרמו לאיחור, ואשר אינן בשליטת בעל הדין, הריהן "טעם מיוחד". לעומת זאת, כאשר טעמי האיחור נעוצים בבעל הדין עצמו או בבא כוחו, אין צידוק להאריך את המועד שהוחמץ.

עם זאת, לאור ההכרה הגוברת בחשיבותה החוקתית של זכות הגישה לערכאות, ומשום שנעילת שעריו של בית המשפט לפני בעל דין אינה דבר של מה בכך, רוככה במשך השנים הדרישה בפסיקה לקיומו של "טעם מיוחד". נקבע כי ככל שמדובר בטעות אנוש שאין מקורה ברשלנות, הזנחה או זלזול בבית המשפט, יהיה מקום בנסיבות המתאימות להכיר בטעות שבדין כ-"טעם מיוחד" המצדיק הארכת המועד. לעניין זה יש גם להתחשב בסיכויו של ההליך לגביו מתבקשת הארכת המועד.

מן הדברים עולה כי על בית המשפט לאזן בין מספר שיקולים בבואו להכריע בבקשה מעין זו. בין השיקולים הללו ניתן למנות את עקרון סופיות הדיון ויעילותו, התנהגותם של הצדדים ותום לבם, נסיבותיו של האיחור, מידתו והשלכתו על אינטרס ההסתמכות של הצד האחר, מהות הסוגייה וחשיבותיה הציבורית וסיכוייו של ההליך.

(ור' רע"א 1273/15 מאירפלד השקעות וניהול בע"מ נ' סטרפלאסט תעשיות 1967 בע"מ, פסק דינו של כב' הש' סולברג מיום 21.4.15, פסקאות 16-17 לפסק הדין וההפניות שם – פורסם במאגרים).

משכך, יש לבחון את סיכויי נימוקי ההגנה המועלים בבקשת ההתנגדות. אלו, יש לומר, מוצגים במשורה בלבד. בבקשה להארכת מועד ובתצהיר התומך בה לא מציינת המבקשת 2 כלל את נימוקי הגנתה, למעט הטענה כי התביעה משוללת יסוד בהיותה מוגשת כנגד עזבון. גם בהתנגדות עצמה ממקדת המבקשת 2 את טענותיה בהיבט זה – העזבון הוא הנתבע היחיד ולא ניתן להגיש תביעה כנגד עזבון. המבקשת מוסיפה ומציינת כי היקף החובה הוא עד כדי שיעור העזבון, ומשזה טרם חולק אין המבקשת וילדיה אחראים לחובותיו.

יצוין, לכתב התביעה עצמו (ועוד בטרם תוקן) צירף המשיב את צו הירושה שהוצא בעניינו של המבקש 1. משמע, כי במועד הגשת התביעה ידע המשיב מי הם יורשיו של המבקש 1. במות אדם עובר עיזבונו ליורשיו (סעיף 1 לחוק הירושה). פטירת המוריש ואפילו צו ירושה, שניתן על עזבונו, אינם מקנים ליורשים זכויות בנכסים ספציפיים. עד למועד חלוקת העיזבון אין ליורש אלא חלק בכלל העזבון ולא בנכס מסוים. זכותו של יורש לגבי נכס מסוים מתגבשת רק לאחר שנכסי העזבון חולקו בהתאם לחוק הירושה (ע"א 314/79 שליין נ' ברק, פ"ד לה(3) 225, 234 (1981)). תנאי לחיוביו של היורשים בחובות העיזבון הוא שהעיזבון חולק, שאם לא כן, עומדים רק נכסי העזבון לחלוקה לנושים. על התובע את היורשים מוטל הנטל להוכיח שהעזבון חולק, דהיינו שהיורשים ירשו דבר מה מנכסי העזבון. (ת"א (מחוזי חי') 291/07 יונס נ' עזבון מסארווה (פורסם בנבו, 18.6.2008); ע"א (מחוזי נצ' 1044/07 בנק לאומי לישראל בע"מ נ' עזבון יונג (פורסם בנבו, 14.1.2008)). (ור' גם - תא (צפת) 32955-04-11‏ ‏ בנק דיסקונט לישראל בע"מ נ' עזבון המנוח חסן סבאג, פורסם בנבו).