ת"ת 23484-09-10 עיריית ירושלים נ' לודווייה

בפני מונחת בקשה להשתת הוצאות על המשיבה לאחר בקשתה למחיקת התביעה כנגד המבקש.

ב"כ המבקש טען כי נגרמו לנתבע נזקים כספיים ותדמיתיים בעקבות הגשת התביעה ופתיחת תיק ההוצאה לפועל כנגדו. עוד נטען כי ראשיתה של תביעה זו, הינה בשגגת המשיבה.

באשר לשיעור ההוצאות, על המאזניים מוטלת מהצד האחד לזכות התובעת אשר מחקה את התביעה כנגד המבקש וזאת בטרם התקיים דיון, ומנגד העדר תגובתה לבקשת המבקש.

פסיקת הוצאות משפט נתונה לשיקול דעתו של בית משפט , זאת כעולה מן תקנה 511 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד - 1984. (ולהלן: "התקנות")

על פי תקנה 512 (ב) לתקנות, בית המשפט יתחשב בין היתר בשווי הסעד השנוי במחלוקת בין בעלי הדין ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון, ויהיה רשאי להתחשב גם בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון.

ראה לענין זה: ספרו של כב` השופט גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית בעמוד 550, וכן פס"ד בע"א 9535/04 סיעת "ביאליק 10" ואח` נ` סיעת "יש עתיד לביאליק" ואח`, תק – על 2005 (2) 3166, שם נאמר בסעיף 3 לפסה"ד:

"...בעל דין שאינו נוהג באופן יעיל וגורם להארכה שלא לצורך של ההליך, עלול למצוא עצמו נושא בשכר טרחה בשיעור גבוה מן המקובל, אם הפסיד בסופו של יום. לעומת זאת, אם בעל הדין האמור זכה בהליך, אפשר שלא ייפסקו לזכותו הוצאות כלל או שייפסקו אך בסכום מוקטן (תקנה 512 (ב) ותקנה 514 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן – תקנות סדר הדין האזרחי) וכן ראו, ע"א 6431/96 בר זאב נ` מחמד, פ"ד נ"ב (3) 557, 575 – 576 – ע"א 136/92 הנ"ל, ע"א 419/97 בנק הפועלים בע"מ נ` שפע בר (תק – על 99 (2) 1300".

יוער כי התנהגותו של בעל דין במהלך ההליכים המשפטיים, אף היא שיקול שניתן להתחשב בו כאשר באים לפסוק הוצאות.

לאחר שעיינתי בבקשה עיין היטב, סבורני כי דינה להידחות. לא מצאתי לשנות מהחלטתי מיום 1.3.11.

סוף דבר,

הבקשה נדחית.