ת"ת 22523-11-13 מינהל מקרקעי ישראל חיפה נ' רפאילוב

העניין שבפני, התנגדות הנתבע לתובענה אשר הוגשה כנגדו כתובענה לסכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה במסגרת תיק 02-41213-13-5.

לפי המפורט בתובענה, הנתבע חכר מן התובע נכס המצוי בקרית מוצקין (גוש 11583 חלקה 7) בהתאם לחוזה חכירה מיום 13.9.98, אולם לא עמד בחיובים הנובעים מחוזה החכירה, ובהם דמי חכירה ראשוניים, דמי חכירה שנתיים ותשלומים נלווים הנוגעים לאיחוד וחלוקה של חלקות, ובהתאם נותר לתובע, לפי חישוביו, סך של 48,684 ש"ח.

התובענה נסמכה על שטר העברת זכות שכירות אשר אומת בחודש מרץ 1999, ותחשיב אשר נערך על בסיס חיוב שנתי של דמי חכירה שנתיים בסך 3,894 ש"ח נכון ליום רכישת הזכויות (ספטמבר 1998) כאשר דמי החכירה צמודים למדד המחירים לצרכן, ומסמך "מצב חשבון" המתעד כי מיום הרכישה ועד הגשת התובענה לא שולמו כלל דמי חכירה או תשלומים אחרים.

הנתבע הגיש התנגדות לתובענה; מקדמית נטען, כי כל חיוב הנתבע ממנו, אשר נוגע לתקופת חיוב המוקדמת מיום 8.9.2006 (7 שנים לפני מועד הגשת התובענה, התיישן ואינו בר תביעה ממנו כעת; לגופו של עניין טען הנתבע, כי שומת הנכס על בסיסה נקבעו דמי החכירה, מעולם לא נשלחה אליו ולא ניתנה לו הזדמנות לחלוק על השומה, כאשר החיוב אשר הופנה כלפיו נראה כמופרז ולא מידתי בנסיבות העניין, וכאשר פנה על מנת לערוך בהסכמה שומה עדכנית לנכס על מנת שדמי החכירה יתאמו את הדברים כפי שהם במציאות, נענה בהיעדר שיתוף פעולה והיעדר הסכמה מוחלטים.

מוסיף הנתבע, כי החיוב בדמי החכירה אשר הועמד בפניו במסגרת המגעים מול התובע עמד על סך של כ- 120,000 ש"ח, בעוד הסכום הנתבע ממנו כעת עומד על סך 48,684 ש"ח, ולכן עובדה זאת, לגישתו, תומכת בטענה כי החיוב אינו כדין (ואילו היה מוצג חיוב זה מלכתחילה, יכולים היו הצדדים להגיע להבנה ולייתר את ההליך כולו), או לכל הפחות, הפער שבין הסכום הנדרש במכתב ההתראה לסכום הנתבע מביא את ההתראה לכזאת שאינה תקינה. לדבריו, הוא זכאי ורשאי לדאוג למינוי שמאי שיערוך תחשיב עדכני כבסיס לחישוב דמי החכירה השנתיים.

הוסיף הנתבע את חששו, כי לאור היחסים המתמשכים שבין הצדדים, ללא שתיקבע שאלת התיישנות החיוב, הוא ייוותר חשוף להליכי גבייה עתידיים, במועד סיום חוזה החכירה, קרי שהסכם החכירה לא יחודש עקב היעדר התשלומים בתחילת מערכת היחסים שבין הצדדים, ובשל כך לא סילק את החיוב שלא התיישן. בהקשר זה הלין הנתבע על כי קופחה זכותו להגיע להסדר או לנקוט בהליך המעגן את התיישנות חלק מהחיובים הנטענים.