ת"ת 22390-03-14

1.לפני התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב ע"ס 42,495.34 ₪.

התובע הינו בנק אשר העמיד לרשות הנתבע הלוואה ע"ס 43,000 ₪, אך הנתבע צבר פיגורים ולכן הועמדה יתרת הלוואה בסך 42,216 ₪, לפירעון מידי ובנוסף התובע תבע את הנתבע בגין יתרת חוב בחשבון עו"ש ע"ס של 279.16 ₪.

2.הנתבע טען בתצהיר התומך בהתנגדותו ,כי ההסכם לפיו קיבל הנתבע אשראי מהתובע בטל מכיוון שהנתבע חתם עליו מתוך לחץ וכפייה.

לטענת הנתבע ,היה ברשותו כרטיס ויזה שנעשה בו שימוש שלא בידיעתו ולא בהסכמתו וחשבונו חויב בגין עסקאות לא שלו.

הנתבע פנה לחברת האשראי והוציא שוברים, שמהם עולה כי אחת בשם סוהאד סואעד אחות של ידידו של הנתבע עשתה שימוש בכרטיס האשראי.

3.התקיים דיון בפני ביום 6.5.15 בו נחקר הנתבע על תצהירו.

לטענתו ,גב' סואעד אחותו של וג'די חברו, גנבה לו את כרטיס האשראי, וכשנשאל מדוע הוא לא פנה בהודעה לחברת האשראי הוא השיב כי הוא פנה למשפחה של סואעד, כדי להגיע להסדר.

4.הלכה ידועה היא כי בתביעה בסדר דין מקוצר יש לתת לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהיר כדי להצביע על הגנה לכאורה.

ראה ע"א 248/89 החברה למוזיקה נ' וורנר, פ"ד מו ( 1 ), 273, 272.

ע"א 549/89 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב ( 1 ), 722, 721.

השאלה היא, האם תצהיר המבקש מגלה הגנה לכאורה ולו דחוקה נגד התביעה?

המבקש טען בתצהירו שחתם מתוך אילוץ וכפייה.

טענה כזו לא פורטה דייה בתצהיר, והיא נטענה בעמלא.

שורה ארוכה של הלכות חזרה נקבעה כי נתבע בסדר דין מקוצר המבקש רשות להתגונן, חייב להיכנס לפרטי העניין שעליו מבוססת הגנתו ואיננו רשאי להסתפק בהעלאת טענות כלליות.