ת"ת 22334-04-13 פלאפון תקשורת בע"מ נ' ששון

1.לפני התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב ע"ס של 2,937 ₪.

לטענת המבקש, הוא היה מנוי של המשיבה . הוא פנה אליה כדי לשנות תכנית התעריפים ואז נציג השירות של המשיבה הציע לו להצטרף לתכנית בעלות חודשית של 100 ₪, והמבקש הסכים, כאשר לפי תכנית זו יקבל המבקש מכשיר סלולרי חדש ויותר משוכלל ממה שהיה למבקש.

לטענת המבקש, לא הוצג לו כל מסמך ובסוף השיחה הוא נתבקש לחתום על מסמכים שאמורים לשקף את ההסכם. כשהתעניין לדעת מה מחיר המכשיר הנציגה לא נתנה לו תשובה והסתפקה באמרה שהמכשיר הוא יותר טוב מהמכשיר שברשות המבקש.

החיוב עבור המכשיר בחשבונית של חודש יוני 2012 הינו בסך של 232.15 ₪.

המבקש עשה בירורים וביקש לבטל את העסקה אך המשיבה סירבה בטענה שהבקשה לביטול העסקה נעשתה לאחר שחלפו 14 יום ממועד ביצוע העסקה.

המשיבה ניתקה למבקש את קו הטלפון.

התובע טוען כי הוא לא נתן הסכמתו לרכישת המכשיר.

2.התקיים דיון בפניי ביום 10.6.14 בו סיכמו שני הצדדים את טענותיהם, וכל צד חזר על טענותיו.

הלכה ידועה היא, כי בתביעה בסדר דין מקוצר יש לתת לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה.

ראה ע"א 248/89 החברה למוזיקה נ' וורנר, פ"ד מר ( 1 ), 273, 272.

ע"א 549/89 זהבי נ' מגרית בע"מ, פ"ד מב ( 1 ), 722, 721.

רע"א 39/89 גליק נ' גליק, פ"ד מ ( 1 ), 51.

עא 465/89 דביר נ' בנק מזרחי מאוחד, פ"ד מה ( 1 ), 66.

במקרה זה, המבקש טען כי לא נאמר לו מה עלות המכשיר. הוא לא טען כי סירב לקבל מכשיר.

המבקש חתם על הסכם התקשרות ולא שוכנעתי מטענתו כי לא ידע על מה הוא חותם שכן חזקה על אדם החותם על מסמך כי הוא יודע את תוכנו ומי שטוען אחרת עליו הראייה. המבקש לא טען כי לא ידע קרוא וכתוב או שנכפה עליו לחתום.

המבקש לא פנה למחרת למשיבה וטען שבהסכם מצוין סכום אחר ממה שהוצג בפניו ועשה זאת רק לאחר שקיבל חשבונית מהמשיבה כאשר עברה תקופת ה- 14 ימים לביטול עסקה, מכוח חוק הגנת הצרכן.