ת"ת 21851-06-13 ישראכרט בע"מ נ' ברוך

התיקים שבנדון נדונים במאוחד, כקבוע בהחלטת בית המשפט מיום 13.5.14.

עניינם התנגדויות שהגיש המבקש לתביעות על סכומים קצובים שהגישו המשיבים: בת"ת 21851-06-13 תביעה ע"ס כ-6,400 ₪; בת"ת 25248-06-13 תביעה ע"ס כ-1,100 ₪; ובת"ת 25127-06-13 תביעה ע"ס כ-10,000 ₪.

הצדדים התייצבו לדיון בפני ביום 9.7.15 והמבקש נחקר על תצהיריו. לאחר מכן ביקשו הצדדים להגיש סיכומים בכתב.

ב"כ המבקש טענה בסיכומיה כנגד הסחבת, לעמדתה, בה נוהגים המשיבים בהתנהלותם בתיקים אלו. עוד נטען כי בהתקשרות בין הצדדים התנהלו המשיבים בצורה מסורבלת ולא מסודרת – ללא פירוט ביחס לחיובים השונים שנדרשו ממנו בין כרטיסי האשראי שנופקו לו על ידי המשיבים. משכך, טוען המבקש, תובעים המשיבים תשלומים על חובות שכבר שולמו וזוכו על ידם. משכך, טוען המבקש, רב הנסתר על הגלוי אצל המשיבים ויש לקבל את ההתנגדויות ולחייב המשיבים בהוצאות.

ב"כ המשיבים טען מנגד, בסיכומיו, כי המבקש אינו מתכחש לחיובים בכרטיסי החיוב שהונפקו לו על ידי המשיבים, כי הוא נותר ביתרת חוב בגינם וכי אין לו טענות הגנה. ב"כ המשיבים הצביע על כך שהתמשכות ההליכים בתיקים אלו נגרמו בשל העדרותו של המבקש מן הארץ ולא בשל התנהלות המשיבים. עוד נטען כי המשיבים השיבו בצורה מסודרת לכל טענותיו של המבקש וכי המבקש מנסה לאחז את עיני בית המשפט, לשפר בסיכומיו את טענותיו מגרסתו הראשונה ולבלבל את היוצרות.

לטענת ב"כ המשיבים אין מחלוקת כי המבקש ביצע תשלומים על חשבון חובו אליהם – והחוב הנתבע הינו יתרת החוב שנותר לאחר ביצוע תשלומים אלו (ס' 12 לסיכומים), אך המבקש, לטענת המשיבים, מפרש בצורה שגויה ומטעה את מסמכי המשיבים וטוען – לאור זאת – לתשלומים שלא היו ולא נבראו. לאור המפורט בסיכומי המשיבים, עותר ב"כ המשיבים לקבוע כי המדובר בהגנת בדים ולפיכך – כי יש לדחות ההתנגדויות שהוגשו.

ב"כ המבקש הגישה סיכומי תשובה בהם חזרה על עיקרי טענות המבקש.

בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'... "

זאת ועוד. הלכה היא כי בשלב זה של בקשת רשות להגן, על בית המשפט לבחון האם למבקש רשות להגן עומדת הגנה, ולו בדוחק:

"בתביעה המוגשת בסדר דין מקוצר יש ליתן לנתבע רשות להתגונן, כל אימת שיש בתצהירו כדי להצביע על הגנה לכאורה, ולו בדוחק, מפני התביעה... בשלב בחינת הבקשה למתן רשות להתגונן בית המשפט אינו בודק את מהימנות הנתבע או את הראיות לגופן, אלא בוחן הראיות על פניהן, כפוף למה שמתגלה בחקירה שכנגד על האמור בתצהיר... באין חקירה כזו עומד לפני בית המשפט אך האמור בתצהיר, ובית המשפט בוחן אם יש בדברים אלה כדי לבסס הגנה, ולו בדוחק, נגד התביעה" (כבוד השופט שמגר בע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה נ' Warner, פ"ד מו(2) 273, 277 ; ראה דבריו של כבוד השופט רובינשטיין בע"א 527/07 מזל נחום ואח' נ' קרן אהרונסון בע"מ (פורסם במאגר משפטי)).