ת"ת 20838-08-14 ג'ון ברייס הדרכה בע"מ נ' כץ

לפניי התנגדות לביצוע תביעה לסכום קצוב ובקשה להארכת מועד להגשתה.

לאחר הדיון, אין מחלוקת כי המבקש איחר בהגשת ההתנגדות בשנתיים ומצער בארבעה חודשים ממועד הידיעה, מהטעם שאימו, שטיפלה בכל העניין, ניסתה להגיע להסדר ישירות עם המשיבה ומנהליה.

לגוף התביעה טוען המבקש כי הוא לא חתם על ההסכם ואינו כפוף לתנאיו, כי מי שחתמה על ההסכם הינה אימו, שנאמר לה כי עליה לשלם 500 ₪ על מנת לשמור את מקומו בקורס, כלומר טענת העדר יריבות.

המבקש ואימו אינם מכחישים כי המבקש למד בקורס כשלושה חודשים, נכח ב-43 שיעורים, וכי האם מסרה צ'ק מחשבון אימה (סבתו של המבקש) להבטחת התשלום, אך טוענים כי המשיבה הפסיקה את לימודיו של המבקש ללא הצדקה.

המשיבה טענה כי הוכחה ידיעת המבקש על ההליך, והיא מחליפה את מסירת האזהרה, ככל נשפל בה פגם.

המשיבה מבקשת לדחות את טענת המבקש לפיה אינו מחוייב בהסכם, מאחר ונודע לו על הרישום, והוא אישרר אותו בלימודיו בפועל.

המבקש חזר בו בדיון מטענתו בתצהיר לפיה גבתה המשיבה תשלום בסך 4,000 ₪ בתיק ההוצל"פ, שנפתח נגד הסבתא בגין הצ'ק שחולל (דברי ב"כ המבקש, פרוטוקול, עמ' 5, שורות 1-3).

לאחר ששמעתי את כל הטענות, אני מוצאת כי הטעם, שנתן המבקש למחדל ולאיחור, קלוש, ותלוי במבקש עצמו ולא בגורם, שאינו בשליטתו (כדברי המבקש: "כי רק אז החלטתי ללכת לעו"ד ולפעול בעניין" פרוטוקול, עמ' 2, שורות 12-13). יש להוסיף לכך את ידיעת אימו על ההליך נגד הסבתא ועל תביעת המשיבה בשנים 2012-2013, כעדותה.

גם נימוקי ההגנה דחוקים. כעולה מטענות המבקש ואימו, נמסר הצ'ק של הסבתא על מלוא סכום עלות הקורס, 18,000 ₪ לז.פ. בחודש ינואר 2012, הוא המועד הצפוי של סוף הקורס, שהחל ביום 28/7/11 (פרוטוקול, עמ' 25 עד עמ' 8, שורה 5). כלומר שהמבקש למד לפחות חצי מהקורס.