בנק לאומי לישראל בע"מ נ' שרגורודסקי

בעניין: התנגדות לביצוע תביעה ובקשה להארכת מועד

1.ביום 24/4/15 הגיש התובע נגד הנתבע בלשכת ההוצאה לפועל תביעה על סכום קצוב על סך 24,436 ₪ בגין חוב פיגורים בהלוואת משכנתא על סך 405 אלף ₪ שעל פי הנטען ניתנה לנתבע ולגב' אולגה קרזון (להלן: "אולגה") ביום 7/3/02 בערבות של מיכאל קשאבצב וויקטור המקוב. לכתב התביעה צורף הסכם ההלוואה בו שמה של אולגה מודפס ושמו של הנתבע הוסף בכתב יד, נספח להסכם המשכנתא, מכתב התראה שנשלח לנתבע כערב לפי הכותרת וכלווה נוסף לפי תוכן המכתב, תדפיס מצב חשבון ומסמך בנוגע לשיעור ריבית הפיגורים. על פי כתב התביעה אולגה בהליכי פש"ר.

2.על פי נתוני תיק ההוצאה לפועל בוצעה מסירה חלקית של האזהרה לנתבע ביום 8/6/15.

3.ביום 6/10/15 הגיש הנתבע התנגדות ובקשה להארכת מועד. הנתבע מסביר את העיכוב בהגשת ההתנגדות בכך שחשב שאולגה תסדיר את עניינה מול התובע ובכך שנעשתה פנייה לתובע כדי שייסלק את הדרישה שהופנתה כלפיו לפנים משורת הדין. לגופו של עניין טוען הנתבע כי לא נטל כל הלוואה מהתובע ולא רכש דירה ביחד עם אולגה. הנתבע טוען כי אינו יודע מדוע התובע רשם אותו כלווה נוסף כאשר הוא לא רכש דירה ולכל היותר ערב להלוואה שנטלה אולגה. הנתבע טוען כי אולגה ביקשה ממנו להיות ערב להלוואה בטענה כי בלא ערבויות נוספות מעבר לשני הערבים שכבר הביאה, היא לא תוכל לקבל הלוואה לרכישת דירה. הנתבע טוען כי לא יעלה על הדעת קיומו של חוב בשיעור של כ – 24 אלף ₪ כאשר במשך 9 שנים שילמה אולגה את החזר ההלוואה כסדרה לאחר שהתובע מימש את הבטוחה שהיתה ברשותו ולאור העובדה שחלק מכספי ההלוואה היו בסיוע משרד השיכון. הנתבע טוען כי אינו מקבל את מסמכי הבנק אשר מהווים בסיס לתביעה והוא עומד על הגשת חוות דעת מתאימה לאחר קבלת מלוא המסמכים הנוגעים לתנועות הכספיות בהלוואה. עוד נטען כי אין להטיל על הנתבע ריבית פיגורים כיוון שהתובע פעל באיטיות במימוש הבטוחה ולשיטתו אולגה הפסיקה לשלם את החזרי ההלוואה בשנת 2011, כאשר התביעה נגדו הוגשה רק בשנת 2015. הנתבע מציין בתצהירו כי הוא רופא שיניים במקצועו אבל אינו קורא בעברית. להתנגדות צורף נסח טאבו היסטורי ממנו עולה כי הנתבע מעולם לא נרשם כבעל זכויות בדירה שלשם רכישתה על ידי אולגה ניתנה ההלוואה נשוא התביעה.

4.ביום 9/11/15 הוגשה תגובת התובע להתנגדות ולבקשה להארכת מועד. נטען כי ההסברים של הנתבע לאיחור המשמעותי בהגשת ההתנגדות אינם מהווים טעם מיוחד או סיבה שלנתבע לא היתה שליטה עליה. לגופו של עניין נטען כי אין לקבל את טענות הנתבע בדבר חוסר ידיעתו אודות היותו לווה נוסף וכן טענתו לפיה אינו יודע קרוא וכתוב בעברית. נטען כי אולגה, שני הערבים ופקידת הבנק הלנה, כולם דוברי השפה הרוסית. מודגש כי שמו וחתימתו של הנתבע, מופיעים במקום שונה ונפרד מזה של הערבים לצד חתימתה של הלווה הממשכנת אולגה. ב"כ התובע מצרפת לתגובה תצהיר שלה לגבי שיחתה עם פקידת הבנק הלנה וכן הסכם משכנתא מסגרת בו מודפסים רק השמות של הנתבע ואולגה, שהם היחידים שחתמו על המסמך. כמו-כן מצורף דו"ח חקירה המלמד כי הנתבע רכש דירה ברח' כל ישראל חברים 1/3 בחיפה מכספי משכנתא אותם קיבל מבנק משכן ולכן הוא מכיר באופן אישי את הפרוצדורה של נטילת הלוואה מובטחת במשכנתא. עוד נכתב בדו"ח החקירה שהנתבע הוא רופא שיניים עצמאי העובד במרפאת סטייל דנט ומוציא מידי חודש חשבוניות למרפאה. עוד מודגש כי אין בתצהיר של הנתבע הערה לפיה התצהיר תורגם לו לרוסית כפי שמתבקש אם היה אמת בטענתו בדבר אי ידיעת השפה העברית. ב"כ התובעת מפנה לפסיקה בנוגע לחזקה לפיה אדם שחותם על מסמך חזקה עליו שחתם לאות הסכמתו ולא ישמע בטענה שלא ידע על מה חתם. כך גם כאשר מועלת טענה לאי ידיעת השפה העברית. נטען כי הטענה לפיה לא יכול להיות שנותר חוב היא טענה לא רצינית. נטען כי התובע מיצה את ההליכים כנגד אולגה לאחר שהנכס נמכר בהליכי כינוס ואולגה פנתה להליכי פש"ר.

5.ביום 25/11/15 הוגשה תשובת הנתבע לתגובת התובע. נטען כי ההלוואה לשנת 2002 היא על סך 398 אלף ₪. נטען כי ההלוואה ניתנה במס' מסלולים כאשר חלקם בתנאי מענק מקום ומענק מותנה בהם הריבית היא בשיעור של 2% וחלקים אחרים בריבית שנענה בין 4 אחוז לבין 5.8 אחוז. נטען כי הדירה נמכרה לפי נתוני אתר רשות המיסים ביום 12/5/13 תמורת 400 אלף ₪ ואולגה הפסיקה לשלם את החזרי ההלוואה בסביבות השנים 2010 עד 2011. לפיכך נטען כי החוב נובע רק מטענת התובע בדבר ריבית פיגורים ולכן יש ממש בטענת הנתבע לפיה ההלוואה נפרעה. מודגש כי התובע לא הפנה לסעיפים בהסכם ההלוואה מהם ניתן ללמוד על זכאותו לריבית פיגורים לאחר תפיסת החזקה בדירה או לאחר מכירת הדירה. נטען כי לא ברור גם לאחר קריאת התגובה אלו מההלוואות נפרעו עקב התשלומים שהתקבלו ממכירת הדירה למרות שכל המסמכים בעניין זה מצוים ברשות התובע. נטען כי תצהיר מטעם ב"כ התובעת לא יכול לתמוך בטענה העובדתית לפיה הלנה, פקידת הבנק, הסבירה לנתבע את מלוא המסמכים כאשר חתם על מסמכי ההלוואה בשנת 2002. נטען כי לא אחת ביטלו בתי המשפט חוזים בשל טענות דומות אם לא זהות לטענות הנתבע. נטען כי יש להוציא מהתגובה את דו"ח החקירה כיוון שאינו נתמך בתצהיר.

6.לאור האמור בהחלטתי מיום 9/11/15, התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.

7.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להאריך את המועד להגשת ההתנגדות תוך חיוב הנתבע בהוצאות התובע ולקבל את ההתנגדות ללא תנאי מהטעמים שיפורטו להלן.

8.סמכותו של רשם להאריך מועדים שאובה מסעיף 90 לחוק בתי המשפט ולא מתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי ולכן הפעלתה אינה מותנת בהוכחת קיומו של טעם מיוחד. במקרה שלפניי נתן הנתבע שני הסברים לאיחור של כ – 3 חודשים בהגשת ההתנגדות כאשר בתוך תקופת האיחור חלות פגרות בבתי המשפט ופגרה בלשכת ההוצאה לפועל בה מוגשת ההתנגדות. לפיכך אין הצדקה לסגור את שערי בית המשפט בפני הנתבע רק בשל מחדל דיוני זה מבלי לבחון את טענות ההגנה שהעלה. הסעד המתאים על פי הפסיקה לרבות זו שהוזכרה בבקשה להארכת מועד הינו חיוב בהוצאות. בנסיבות המקרה שלפניי בהתחשב במשך האיחור ובכך שהנתבע נמצא זכאי לקבלת מינוי על פי חוק הסיוע המשפטי, מצאתי לנכון להסתפק בהוצאות בסך של 500 ₪.