ת"ת 1789-04-15 פלאפון תקשורת בע"מ נ' אבו סילמאן

בפני מספר בקשות –

ראשית, להאריך את המועד להגשת ההתנגדות.

שנית, להתיר למבקש להתגונן בפני התביעה שהגישה המשיבה, וכפועל יוצא מכך –

שלישית, לבטל ההליכים וההגבלות שהוטלו בהוצאה לפועל.

הצדדים התייצבו לדיון בפני ביום 18.11.15, המבקש נחקר על תצהירו וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם.

לעניין הארכת המועד טען ב"כ המבקש כי כבר בהתנגדות ביקש לחקור את מבצע המסירה מטעם המשיבה. באשר להתנגדות חזר ב"כ המבקש על הנימוקים שבהתנגדות וציין כי ככל שמדובר בטענת זיוף הרי שהלכה היא שיש לקבל את ההתנגדות.

ב"כ המשיבה ציין כי ב"כ המבקש לא ביקש לזמן את המוסר, אף שהסכים כי נרשם שהמבקש עומד על חקירתו של המוסר. עוד הפנה ב"כ המשיבה להחלטות שניתנו בעניין ביטול ההליכים בהוצל"פ. ב"כ המשיבה הסכים למתן רשות להתגונן וציין כי יעתור להוצאות גבוהות ככל שהתביעה תתקבל.

אין חולק כי בהתנגדות עצמה ציין המבקש כי הוא עומד על חקירת השליח מטעם המשיבה נוכח טענותיו כי האזהרה לא נמסרה לו וכי גרסת השליח הינה כוזבת. אין חולק גם כי לא שב וביקש, בבקשה עצמאית או בפניה לב"כ המשיבה, כי השליח יוזמן לדיון.

אף שסבורני כי מוטב היה לו היה "מרענן" המבקש את בקשתו לחקור את השליח, הרי תקנה 522 לתקנות סדר הדין האזרחי מדברת בעד עצמה, ודי באמור בהתנגדות כדי שייקבע שהיה על השליח להתייצב לחקירה בדיון, ומשלא התייצב – לא ישמש תצהירו כראיה.

משכך, אני מאריך, איפוא, את המועד להגשת ההתנגדות, באופן שיראו את ההתנגדות כאילו הוגשה במועד. בהתאם, יש לעכב את ההליכים בלא צורך בערובה. זאת כבר נעשה (ר' החלטה מיום 1.4.15 ומיום 4.5.15).

העיקולים שכבר ננקטו הופכים, מטבע הדברים, להיות שקולים לעיקולים זמניים, ועל כן אין להותירם על כנם אלא אם תוגש בקשה מתאימה על ידי המשיבה, שתבסס הצדקה להטלת עיקולים זמניים (ר' ע"א (חד') 20/06 נתיבי תבואות נ' דוואבה (פורסם במאגרים)). על בקשה כזו להיות נתמכת בתצהיר כדין ובכתב התחייבות עצמית. ככל שיוחלט שיש מקום להותרת העיקולים על כנם, תינתן החלטה נוספת באשר לערבות ולעירבון שעל המשיבה יהיה להפקיד. בקשה כזו, להותרת העיקולים על כנם, על המשיבה להגיש תוך 7 ימים (ימי השביתה והפגרה יבואו במניין), אחרת אורה על ביטול העיקולים ועל החזרת הערובה שהפקיד המבקש, ככל שהופקדה.

באשר למתן הרשות להתגונן, הרי שנוכח ההלכה כי בשלב זה של בקשת רשות להגן, על בית המשפט לבחון האם למבקש רשות להגן עומדת הגנה, ולו בדוחק, ובשים לב להסכמת המשיבה, ניתנת בזה למבקש רשות להתגונן, באופן שהתצהיר ישמש כתב הגנה.