ת"ת 17368-04-16 פוליבה בע"מ נ' פתיחה

1.בפני בקשה של התובעת (להלן: "המבקשת") להעביר את הדיון בהתנגדות לבית משפט השלום בראשון לציון מטעמים של סמכות מקומית.

2.לטענת המבקשת, בימ"ש זה נעדר סמכות מקומית לדון בבקשה וזאת בשל תניית שיפוט ייחודית הקיימת בשטר החוב.

3.המבקשת הציגה את שטר החוב שעליו חתם המשיב ובו נאמר: "מוסכם ומוצהר בין הצדדים כי בכל סכסוך בין הצדדים יהיה מקום השיפוט במחוזות ת"א והמרכז לבחירת פוליבה בע"מ".

4.לטענת הנתבע (להלן: "המשיב"), באשר לטענה, כי קיימת תניית שיפוט בהתאם לתקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי – 1984, הרי שעל מנת שתניית השיפוט תהיה ייחודית, עליה להיות מנוסחת בלשון המעידה על בלעדיות וזאת על ידי שימוש במילים כגון "בלבד" או "אך ורק". בהיעדר בניסוח החלטי המעיד על בלעדיות, מדובר בהסכם שיפוט מקביל.

5.המשיב המשיך וטען, כי הנוסח בשטר דנן הינו מקביל ולא ייחודי. משכך דין הבקשה להידחות.

6.ההלכה מפי בימ"ש העליון ניתנה בעניין: פ"ד מ(4) 553, רע 440/86 טפחות בנק משכנתאות לישראל בע"מ נ' יונה לוי:

"בית המשפט קמא טעה, בכל הכבוד, כאשר הגיע למסקנה, שאין לו סמכות מקומית לדון בתביעה נגד חלק מהמשיבים, הואיל והחוזה עמהם לא נחתם בירושלים. אכן, בסעיף 28 להסכם הנדון נאמר, כי "מקום השפוט בין הצדדים יהיה בבתי המשפט של מקום חתימת הסכם זה". אולם בולטות בהעדרן מלים כמו "בלבד" או "אך ורק". לפיכך יש לראות בסעיף האמור קביעת מקום שיפוט מקביל ולא ייחודי: ר"ע 162/83 [1], בעמ' 335; ב"ש 422/81 [2], בעמ' 640 ועוד. לעתים ניתן אמנם להסיק ממטרת ההוראה או מן ההסכם בו היא מצויה כוונה לשיפוט ייחודי, חרף העדר ניסוח החלטי של בלעדיות".

7.בעניין ע"א 79/9 ‏ ‏סמואל ויגיסר קרפול נ' ישראל הורוביץ, פ''ד לד(1) 260, נאמר, כי: "במקרה של ספק יש לתת את הדעת למטרת ההוראה ולמגמותיה. כך, למשל, טבעי הוא כי בשטר מטען המנוסח והמודפס על-ידי חברת שיט, השולחת אניותיה לרחבי תבל, תבקש החברה להגן על האינטרסים שלה, ולא תרצה להתדיין בכל נמל אפשרי בו תעגונה אניותיה, אלא תרצה להתדיין במקום הנוח לה (ע"א 433/64 הנזכר, ע' 166)".

8.לאחר עיון בטענות הצדדים סבורני שידה של המבקשת על העליונה ועל כן הסמכות המקומית צריכה להיות בבית המשפט השלום בראשון לציון. אסביר;