ת"ת 17345-12-14 עירית ראשון לציון נ' אשכנזי

בפניי בקשה לביצוע  על סכום כסף קצוב, בגין תביעה שהוגשה בשל אי תשלומי ארנונה עבור שנים 2010-2012 על סך 13,222 ₪.

ביום 16.9.14, הוגשה התביעה והמבקש הגיש התנגדותו לביצוע התביעה.

בהתאם להודעת ב"כ המשיבה, לעניין ויתור על חקירת המבקש על תצהירו, נקבע בהחלטה מיום 6.1.15, כי הצדדים יגישו סיכומיהם בכתב.

לאחר שעיינתי בכתב התביעה בבקשת ההתנגדות בסיכומי הצדדים אני מורה כדלקמן.

על פי הנטען בכתב התביעה, המבקש נותר חייב למשיבה סכום של 13,222 ₪ בשל אי תשלומי ארנונה בשנים 2010-2012.

המבקש טוען כי מכתב ההתראה ע"פ ס' 81א1 נשלח למען שאינו של המבקש. טענה זו נטענת בעלמא בלא שפרט המבקש בתצהירו כתובת בה התגורר לטענתו באותה ובלא שצרף אסמכתא בעניין זה.

המבקש טוען כי פנה להנהלת חשבונות של המשיבה לברר מהות החוב אולם לא זכה לכל מענה.

טענה זו אף היא נטענת ללא פירוט עובדתי לעניין מועד הפניה , ומהות המידע והמסמכים אשר נתבקשו, ואף לא צורף לבקשה העתק מפניות אלה.

המבקש טוען כי התנהלותו הכספית הייתה מול המשכיר-הקניון בלבד, כאשר ההתנהלות לעניין הארנונה הייתה בין קניון הזהב לבין העיריה.

המבקש טוען וכי המשיבה לא פנתה אליו ולו פעם אחת בנוגע לאי תשלום ארנונה שוטפת, והעלתה לראשונה טענותיה בנדון רק לאחר שעזב את המושכר.

המבקש מודה כי מסר למשכיר קניון הזהב שיק ביטחון להבטחת תשלומי מיסי ארנונה למשיבה.

מבקש מודה בבקשת ההתנגדות כי החזיק בנכס נשוא התביעה, חנות בקניון הזהב בזמנים הרלוונטים לתביעה.

המבקש אינו טוען כי פרע חוב מיסי הארנונה בגין הנכס נשוא התביעה, ומכל מקום אינו מציג תחשיב המפרט כיצד שולמו על ידו מיסי הארנונה בגין התקופה הנדונה.

הלכה היא כי אין בהעלאת טענת פרעון סתמי או העדר חוב אלא על המבקש להיכבד ופרט הגנתו.

המבקש לא הראה בבקשת התנגדותו כי פרע חוב זה.

המבקש טוען בהתנגדותו לעניין חיובו באגרת שילוט בסך 253.40 ₪, אולם מעיון בכתב התביעה ותדפיס החוב שצורף כנספח לכתב התביעה נמצא כי התביעה הינה בגין ארנונה לשנים 2010 עד 2012 ואינה כוללת רכיב אגרת שילוט שנת 2012, כך שאין בטענתו זו להוות כל הגנה בפני התביעה.

המבקש טוען בסיכומיו כי הינו בגדר שוכר משנה, אי לכך פטור הוא מתשלום דמי הארנונה במושכר. המבקש לא טען טענה זו בבקשת ההתנגדות, אלא העלה טענה זו לראשונה רק בסיכומיו. ב"כ המשיבה התנגד בסיכומיו להעלאת טענה זו בהיותה הרחבת חזית אסורה, ועל כן די בטעם זה לדחותה. אף לגופו של עניין, משהודה הנתבע כי מסר שיק בטחון לתשלום ארנונה גילה דעתו כי הינו מחוייב בתשלום מיסים אלה למשיבה כשוכר הנכס, עובדה העומדת בסתירה לטענה חדשה לפיה הינו שוכר משנה בלבד.

לאור כל המפורט לעיל, אני סבור כי בקשת ההתנגדות אינה מגלה הגנה ולו לכאורה בפני התביעה.