ת"ת 17310-12-13 פלאפון תקשורת בע"מ נ' עואודה

זוהי התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב שהגישה המשיבה כנגד המבקש בשל יתרת חוב עבור רכישת 9 מכשירים בסכום כולל של 10,943.56 ₪ ויתרת חוב עבור חיוב שוטף בסך של 400 ₪.

על פי הדין, לאחר שכתב התנגדות הועבר לביהמ"ש, רואים בכתב ההתנגדות בבקשת רשות להתגונן לפי תקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: "התקנות"), ותחול על הדיון, ההלכה הפסוקה לעניין סדר דין מקוצר.

בהתאם לסמכות בית המשפט לפי תקנה 205(ג) לתקנות, תינתן ההחלטה בהתנגדות על יסוד כתב ההתנגדות, חקירת המבקש והמסמכים המצויים בתיק בית המשפט.

כאמור, עיקר חוב התביעה מתבסס על הטענה בדבר אי תשלום תמורה עבור ציוד שמכרה המשיבה למבקש.

על פי תצהירו של המבקש, בפיו שתי טענות עיקריות כנגד התביעה. האחת, התובעת מבקשת לחייב אותו עבור מכשירים ישנים שנמסרו למשיבה לתיקון ביום 23/1/13 ולא חזרו לידיו. השנייה, התובעת מבקשת לחייב אותו עבור מכשירים שרכש במסגרת עסקה ולא עשה בהם שימוש, עסקה שהמבקש ביקש לבטל יומיים לאחר ביצועה, אך המשיבה סירבה לבטל את העסקה.

לאחר שהמבקש נחקר על תצהירו, ביקשה המשיבה אורכה לבדוק את טענות המבקש בדבר אי שימוש במכשירים. ביום 17/7/14 הודיעה המשיבה כי לבדיקתה, נעשה שימוש במכשירים אותם ביקש המבקש להחזיר למשיבה.

לאחר שעיינתי בהודעה ובתגובת המבקש להודעה, הגעתי לכלל החלטה לפיה יש ליתן למבקש רשות להתגונן כנגד התביעה. המבקש אינו חולק על העובדה שרכש את המכשירים מהמשיבה, ברם, טענות המבקש לעיל, לא הופרכו על ידי המשיבה בחקירה הנגדית ולא ניתן לומר עליהן כי הן מהוות הגנת בדים.

על פי ההלכה הפסוקה, יש ליתן למבקש רשות להתגונן כאשר יש בעובדות הנטענות על ידי המבקש כדי להצביע על הגנה אפשרית ולו בדוחק והן מצדיקות בירור התביעה לגופה. משכך, יש לתת למבקש את יומו בבית המשפט ולהעניק לו רשות להתגונן כנגד התביעה, כמבוקש על ידו.

על כן, ובהתאם לתקנה 205(ג) לתקנות, מתקבלת ההתנגדות לביצוע תביעה. התצהיר התומך בהתנגדות יהווה כתב הגנה בתיק.