ת"ת 16923-07-14 עירית שפרעם נ' חמאדה

העניין שבפני, בקשת הנתבע להארכת המועד להגשת התנגדות לתובענה לסכום קצוב והתנגדות לתובענה. התובענה נוגעת לחוב לרשות המקומית בשנים 2005 – 2012.

בכל הנוגע להארכת המועד להתנגדות, טוען הנתבע כי מעולם לא קיבל אזהרה מאת לשכת ההוצאה לפועל, ולכאורה נודע לו על הליכי הוצאה לפועל אך ורק מהליכי הגבלת רישיון הנהיגה שלו.

לגופו של עניין, העלה הנתבע שתי טענות הגנה: האחת, כי חוב ארנונה לשנים שעד שנת 2005 (כולל) התיישן ודינו להימחק, וכן טען כי הוא זכאי להנחה של 90% בתשלום הארנונה.

לא ראיתי מקום לדון בטענות הנוגעות לשאלת הארכת המועד, מקום שלנתבע אין כל הגנה בפני התובענה. בכל הנוגע לשאלת הארכת המועד, הרי שהחוב הנתבע הוא החל משנת 2005. המועד האחרון הקובע לתשלום הארנונה לשנת מס הינו יום 31.12 לאותה שנת מס, ולכן החיוב לשנת 2005 לא התיישן מקום שההליכים ננקטו החל מחודש אפריל 2012.

לגבי טענת ההגנה השנייה, הרי שסעיף 16 לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) תשנ"ג 1993 קובע כי "זכאי להנחה שלא פרע במלואה את יתרת הארנונה שהוטלה על הנכס בשנת הכספים, עד יום 31 בדצמבר של אותה שנה, תהיה ההנחה שנקבעה לו בטלה מאותו יום ותיווסף ליתרת הארנונה".

בנסיבות אלה, גם אם היה הנתבע זכאי להנחה (ולא הוכח כי יש ממש בדבריו, ולא הובאה כל אסמכתא בהקשר זה), הרי שזכות זאת פגה עם תום כל שנת כספים, ומשלא נפרע החיוב באותה העת, הרי שאין הדבר יכול לשמש כהגנה בפני התובענה.