ת"ת 1663-03-15 פלאפון תקשורת בע"מ נ' מנדל

בפניי בקשה לביטול פסק דין מיום 22/9/15 שנתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה.

ביום 2/3/15 הועברה לבית המשפט התנגדות שהגישה הנתבעת לחוב שביקשה לגבות ממנה התובעת.

הדיון בהתנגדות נקבע ליום 14/10/15.

ביום 21/9/15 הגישה התובעת הודעה לבית המשפט לפיה הגיעו הצדדים להסכם וזאת עוד ביום 10/8/14. בנסיבות אלה נתן בית המשפט ביום 22/9/15 תוקף של פסק דין להסכם שצורף ומועד הדיון בהתנגדות בוטל.

ביום 15/10/15, יום לאחר מועד הדיון שנקבע ובוטל, הגישה הנתבעת בקשה ממנה עולה כי היא עומדת על ההתנגדות שהוגשה וכי היא מבקשת לבטל את פסק הדין שניתן. בתגובה טענה התובעת טענות שונות ובכללן כי הצדדים הגיעו להסכם פשרה וכי הנתבעת עומדת בתנאי ההסכם ולפיכך אין מקום לביטולו של פסק הדין.

פסק הדין מיום 22/9/15 שנתן תוקף להסכם הפשרה ניתן בהנחה שאכן קיים הסדר פשרה בין הצדדים המסיים את המחלוקת בגינה הוגשה ההתנגדות. זאת ועוד, פסק הדין ניתן בהנחה של הסכמה ליתן לו תוקף של פסק דין מצד שני הצדדים.

עיון בהסכם הפשרה שהגישה התובעת מעלה כי הסכם הפשרה נחתם עוד ביום 10/8/14 וזאת למעלה משנה לפני שהוגשה ההתנגדות. לפיכך, ספק אם היה מקום להגישו לצורך אישורו כפסק דין במסגרת תיק ההתנגדות.

מכל האמור עולה כי לא היה מקום ליתן תוקף של פסק הדין לאותו הסכם באשר לא הוגש לבית המשפט בהסכמת הנתבעת; ומשניתן באופן שבו ניתן, הרי שיש מקום להורות על ביטולו מחובת הצדק.

אשר על כן אני מורה על ביטולו של פסק הדין מיום 22/9/15.

אין בביטולו של פסק הדין כדי להביע עמדה על טענות מי מהצדדים בתיק לגופו.