ת"ת 16610-09-15 פלאפון תקשורת בע"מ נ' גייט

כעולה מהחלטה שניתנה על ידי ביום 10/09/2015 התנגדות המבקש הוגשה באיחור יחד עם בקשה להארכת מועד, כפי שעלה מהחלטתו של רשם ההוצל"פ, אשר הורה על העברת ההתדיינות לבימ"ש זה.

בקשת המבקש (להארכת מועד) נסמכת בתצהירו ובו מצהיר הוא, כי ביום 16/7/2015 כאשר בדק בבנק בו מתנהל חשבונו משמעותה של פעולת העברת סכום בן 4,064.00₪, מיתרת חשבונו לפיקדון, פנה אל משרד ב"כ המשיבה לברר היכן ממוקמת ההוצאה לפועל ורק אז נודע לו, כי היא נמצאת בחדרה.

הסכום שהועבר לפיקדון, כך מוצהר מקורו בהלוואה שנטל המבקש מן הבנק. לכן, עפ"י המוצהר מבקש המבקש להביע את התנגדותו, לקיים בירור בביהמ"ש.

עוד מוצהר, כי במשרד ב"כ המשיבה נמסר לו ששליח אמור להגיע אליו ולמסור לו "פנייה מההוצל"פ".

בחלוף מספר ימים ולאחר תיאום טלפוני הגיע השליח אל המבקש.

המבקש מצהיר, כי התאריך הנקוב על המסמך (7/6/2015), אינו התאריך בו הוא חתם על המסמך.

המבקש מצהיר, כי חתם על המסמך מספר ימים לאחר יום 16/7/2015.

בסעיף 9 מוצהר (הגם שאין המדובר בעובדה להצהיר עליה – ש.ר) "על מנת לבער שחיתות ולעודד הווייה מוסרית אני מבקש להאריך את המועד להגשת כתב ההתנגדות לאור האמור לעיל".

ביום 11/11/2015 עמד המבקש לחקירה נגדית על תצהירו ובמענה לשאלה לאחר שהוצג לו תצהיר המוסר מיום 6/7/2015 ענה, כי אכן חתימתו היא על המסמך, אולם היא מתייחסת אך ורק לכיתוב "מבקש לשמור על זכויותיי להגיש התנגדות".