ת"ת 1636-04-15 עיריית חיפה נ' צמיר

בעניין: התנגדות לביצוע תביעה

1.ביום 25.06.14 הגישה התובעת ללשכת ההוצאה לפועל כנגד הנתבע תביעה על סכום קצוב על סך 26,657 ₪ בגין עלויות הסרת מבנה בלתי חוקי בנכס המוחזק על ידי הנתבע המצוי ברחוב ביאליק 15 בחיפה. לכתב התביעה צורף חשבון של קבלן ההריסות, מאושר על ידי הגורמים המוסמכים בעירייה, על סך 25,230 ₪ מיום 13.03.12, פקודת זיכוי בגין התשלום שהועבר לקבלן, מכתב התראה ואישור משלוח בדואר רשום.

2.הנתבע הגיש התנגדות, במסגרתה אישר כי הוצא צו הריסה מנהלי לתוספת הבנייה, אשר הודבק בנכס ביום 02.01.12. הנתבע טוען כי ביום 17.01.12 הודיעה לו התובעת כי בכוונתה לבצע את צו ההריסה בימים הקרובים, כאשר הוצאות ביצוע ההריסה יחולו עליו. לשם קבלת פרטים נוספים הופנה הנתבע למפקח הבנייה איליה ספקטור (להלן: איליה). הנתבע טוען כי מיד עם קבלת ההודעה פנה לאיליה והודיע כי ההריסה תבוצע על ידו באמצעות פועלים מטעמו מיד עם השתפרות מזג האוויר. הנתבע מצרף נתונים מהשירות המטאורולוגי, לפיהם ירדו גשמים באותה תקופה. הנתבע טוען כי לא קיבל מענה לפנייתו בעל פה ובכתב מיום 17.01.12 וההריסה בוצעה על ידי עובדי העירייה ביום 24.01.12.

3.הנתבע טוען כי להיטות עובדי העירייה לבצע את ההריסה בימי גשם הסבה לו נזקים של עשרות אלפי שקלים כיוון שהקירות ספגו מים והיה צריך לקלף את הטיח והצבע, לטייח מחדש את כל הקירות ולצבוע פעם נוספת.

4.עוד טוען הנתבע כי ביום ההריסה עבדו פועלים מטעמו בבניין. אחד מאותם פועלים, בשם מוחמד מוסא, נתן תצהיר לפיו עבודות ההריסה בוצעו על ידי שלושה או ארבעה פועלים והסתיימו עד השעה 10:00. לפיכך, נטען כי אין כל בסיס לדרישת התשלום, המבוססת על יום עבודה שלם של שלושה עשר עובדים וצוות אבטחה. עוד טוען הנתבע במפורט כי לפי תחשיב אותו ערך על בסיס נתוני העירייה והתעריפים להם טוענת העירייה, התשלום המקסימלי הוא 3,162 ₪ בתוספת מע"מ.

5.ביום 18.06.15 הוגשה תגובת התובעת להתנגדות. נטען כי בסמוך להדבקת צו ההריסה יצר איליה קשר טלפוני עם הנתבע ולבקשתו שלח לו העתק מצו ההריסה בפקס. נטען כי צו ההריסה בוצע לאחר שהתנהל הליך להוצאת צו הפסקת עבודה מיום 08.12.11 בביהמ"ש לעניינים מקומיים. העתק צו הפסקת העבודה צורף לתגובה. נטען כי בעקבות משלוח ההודעה בדבר ביצוע צו ההריסה המנהלי מיום 17.01.12 , שוחח הנתבע עם איליה ושמע ממנו כי כדי לעכב את ביצוע צו ההריסה עליו לפנות לביהמ"ש לעניינים מקומיים. מודגש כי הנתבע בחר שלא לעשות זאת במשך שבוע. ב"כ התובעת מפנה לסעיף 238א (א)(3) לחוק התכנון והבנייה, לפיו צו הריסה יבוצע תוך 30 יום מיום הגשת תצהיר חתום על ידי מהנדס הוועדה המקומית ויו"ר הוועדה. נטען כי במקרה דנן התצהיר הוגש ביום 28.12.11 וביצועו נדחה על ידי איליה מספר ימים לפני חלוף המועד האחרון במטרה לאפשר לנתבע להתנהל.

6.באשר לעלות העבודה, נטען כי מדובר בהריסה של תוספת בנייה בבניין המיועד לשימור , אשר חייבה שימוש במנוף וביצוע מהיר של הצו כדי למנוע סיכון לעוברים ושבים והפרעה לתנועה. עוד מודגש כי הנתבע קיבל מסמכים לבקשתו טרם הגשת התביעה ובכל זאת לא שילם את הסכום הנדרש. לפיכך, מבוקש לדחות את ההתנגדות.

7.ביום 07.07.15 הוגשה תשובת הנתבע לתגובת התובעת. נטען כי צו ההריסה אינו קובע תאריך אחרון לביצועו. נטען כי העירייה התבקשה להפעיל שיקול דעת ולא עשתה כן או הפעילה שיקול דעת באופן שגוי וגרמה נזק לנתבע. מודגש כי , כפי שהודיעו הצדדים לביהמ"ש ביום 03.07.15, הנתבע כבר שילם לתובעת תחת מחאה את מלוא סכום התביעה בצירוף שכ"ט כדי לקבל אישור לטאבו , מבלי לגרוע מזכותו למצות את טענותיו במסגרת הליך זה.

8.לאור האמור בהחלטתי מיום 18.06.15, התיק בשל למתן החלטה על בסיס החומר המצוי בתיק.