ת"ת 16246-12-13 המכללה האקדמית עמק יזרעאל ע"ש מקס שטרן נ' אברמוביץ

לפניי התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב.

המדובר בתביעה לתשלום סך של 8,780 ש"ח בגין יתרת שכר לימוד שנדרש המבקש לשלם למשיבה, כנטען.

במסגרת ההתנגדות טען המבקש כי, המשיבה אינה זכאית בתשלום כלשהו היות וכחודש לאחר שהחל את לימודיו ביקש, מסיבות אישיות, להפסיק את לימודיו. לדברי המבקש, מאחר ובמועד ההרשמה שילם למשיבה את התשלום הראשון ע"ס 1,500 ש"ח וכן, מאחר ונמסר לו ממחלקת שכר לימוד כי הוא כבר לא סטודנט מן המניין, הבין כי הוא אינו חייב עוד דבר למשיבה.

הצדדים זומנו לשמיעת ההתנגדות בפניי וביום 11.9.14 נחקר המבקש על תצהירו. המבקש חזר על גרסתו והעיד כי לאחר שהודיע למשיבה על הפסקת לימודיו, לא נכח בשיעורים שהתקיימו. לטענתו, היות והמשיבה לא יידעה אותו לגבי נוהל כזה או אחר ביחס להפסקת הלימודים, בנוסף לכך שלא קיבל לדבריו כל דרישה לתשלום, הרי שלא ידע כי הינו חייב בתשלום כלשהו.

הלכה פסוקה לעניין דיון בבקשת רשות להתגונן קובעת כי, די לו למבקש להצביע על הגנה אפשרית, ולו בדוחק, על מנת שתיעתר בקשתו. המבקש אינו נדרש לשכנע את בית המשפט בנכונות טענותיו העובדתיות, ואינו נדרש להוכיח את גרסתו (ראה- ע"א 462/88 בן צבי נ. בנק לאומי לישראל, פ"ד מד(1)127). נקבע כי, גם בעל דין שסיכוייו להצליח בטענותיו מועטים ורחוקים, זכאי ליומו בביהמ"ש (ראה דברי כב' השופט טירקל בע"א 9654/05 חברת האחים אלפי נ' בנק לאומי, פ"ד נט(3) 41). בית המשפט אף לא נכנס לבחינת מהימנות גרסת המבקש ועליו להניח כי, האמור בתצהירו הינו אמת ובכפוף לחקירתו הנגדית של המצהיר (ע"א 356/85 מגן נ. הבנק הבינלאומי הראשון, פ"ד מא(3)319).

בענייננו, לאור ההלכה שנסקרה לעיל ביחס למתן רשות להתגונן, לאור הטענות שהעלה המבקש כנגד התביעה ולאחר שהתרשמתי מעדותו, שוכנעתי כי, המבקש הצביע על קיומה של הגנה לכאורה מפני התביעה המצדיקה להעניק לו את יומו בבית המשפט.