ת"ת 15329-12-14 אליהו חב' לביטוח בע"מ נ' משה

בפני התנגדות לביצוע תביעה ובקשה להארכת מועד להגשתו שהועברו לעיוני.

1.בתצהירה טוענת המבקשת שלא רכשה שירותים מהמשיבה לרבות פוליסת ביטוח לרכב. המבקשת טוענת כי לא הייתה בתל אביב ו/או באזור גוש דן על מנת להתקשר עם התובעת בהסכם ביטוח, באשר מקום מגוריה הוא במעלה אדומים. ככל שישנו חוב כלשהו, כך טוענת המבקשת, הרי שהמשיבה היא שבעלת חוב כלפיה עקב ביטול הפוליסות על ידי המבקשת מבלי שהמשיבה השיבה לה פרמיות.

המבקשת טוענת כי לא צורף אף מסמך הקושר אותה לתביעה, או מסמך המוכיח כי התחייבה לשלם את סכום התביעה. כל המסמכים הינם מסמכים פנימיים של המשיבה בלבד, ומשכך אין התביעה כשרה להתברר בסדר דין מקוצר.

באשר לארכה להגשת ההתנגדות, טוענת המבקשת כי כתב התביעה הומצא לאחותה, המתגוררת יחד עם אמם, בראשון לציון. המבקשת לא גרה שם, ואין לראות בכך המצאה כדין. רק כעבור כ- 3 שבועות, סמוך ליום 10.11.14, העבירה האחות את כתב התביעה ידי המבקשת, אשר הגישה את התנגדותה כבר ביום 26.11.14, לאחר פחות מ- 30 יום ממועד קבלת כתב התביעה לידיה, ומשכך טוענת היא, הוגשה ההתנגדות במועד.

2.המשיבה טענה כי האזהרה הומצאה כדין ביום 22.10.14. המשיבה טוענת כי הטענה שכתב התביעה הגיע לידי המבקשת ב10.11.14 אינה מגובה בתצהיר. עוד טוענת המשיבה כי יש צורך בטעם מיוחד ובפירוט הטענות בבצורה מדויקת. לסיום מעלה המשיבה כי כיוון שהאזהרה הגיעה לידי המבקשת טרם חלוף המועד להגשת ההתנגדות, יכלה המבקשת להגישה במועד, ולפיכך יש לדחות בקשתה לארכה.

לעניין טענות המבקשת לגוף התביעה, המשיבה טוענת כי מהמסמכים שצורפו לכתב התביעה עולה כי פוליסת הביטוח למכונית "פיאט דובלו" מספר רישוי 16-306-50 מתייחסת לתקופה שבין יום 01.09.12 ועד ליום 27.01.13, שזהו היום בו בוטלה הפוליסה עקב אי תשלום הפרמיה. עוד עולה מהמסמכים כי הפוליסה החלה ב- 2010, חודשה בשנת 2011, וחודשה שוב ב2012. בוצע אף תשלום אחד על חשבון הפרמיה. כך שאם טענת המבקשת נכונה, והיא אכן לא ביקשה לחדש את הפוליסה, הרי שסביר להניח שהייתה מבטחת את מכוניתה אצל מבטח אחר, והייתה מצרפת ראיה בצורת פוליסה חלופית לבקשתה. המשיבה טוענת כי שם המבקשת מופיע על גבי פוליסת הביטוח, ויש בכך כדי להוות "ראיה מוסדית", המהווה ראיה לכאורה לאמתותן. כמו כן סכום התביעה, דמי הפוליסה שלא שולמו, הינם סכום קצוב ומשכך התביעה אכן ראויה להתברר בסדר דין מקוצר.

3.בתשובתה לתגובת המשיבה, טענה המבקשת כי אי מתן ארכה יגרור פסק דין בהיעדר הגנה, אשר יבוטל מחמת הצדק, היות ולא בוצעה המצאה כדין. המבקשת טוענת כי מאחר שלא הייתה המצאה בפועל, אין מקום להארכת מועד כלל, וכן אין צורך בתצהיר לעניין זה, שכן המשיבה מודה כי לא מסרה את כתב התביעה בכתובת המבקשת. המבקשת טוענת כי טענת המשיבה בדבר הצורך בטעם מיוחד לארכה אף הוא אינו רלוונטי, שכן היעדר המצאה מוביל לבטלות מחובת הצדק. למען הזהירות, מצרפת המבקשת אישור כעל אשפוז בעלה, דבר שגרם להתעכב בהגשת ההתנגדות שהוגשה, לכאורה, באיחור.

באשר להתנגדות גופה, המבקשת טוענת כי נטל ההוכחה על התובעת, וכן כי מדובר בביטוח שהוא וולונטרי ולא חובה, ולכן אין כל חובה על נתבע שטוען שלא ביטח אצל המשיבה, להראות כי ביטח את רכבו אצל מתחרה.

4.בשאלת הארכת מועד נכתב רבות, ועל אף שההתנגדות הוגשה לאחר המועד הקבוע בדין ואין להקל ראש בזכויות המשיבה בנדון, על בית המשפט ליתן דעתו לזכותו של צד לבוא בשערי בית המשפט, זכות שהוכרה כזכות יסוד, ובמידת הצורך לפצות את המשיבה בגין מחדליה הדיוניים של המבקשת. אני מקבלת את טענת המבקשת כי ההמצאה היתה לבני משפחה שאינם מתגוררים עמה וכי הגישה את ההתנגדות בתוך 30 יום מהיום שבו הגיע לידיה. אוסיף כי מדובר בארכה קצרה שאין מקום למנוע מהמבקשת את יומה בבית המשפט אך בשל איחור מוסבר זה.