ת"ת 15182-04-14 פרוגרס-יבוא ושווק רהיטים בע"מ נ' כהן ואח'

בפניי בקשה להארכת המועד להגשת התנגדות לתובענה על סכום קצוב והתנגדות:

במהלך החודשים מרץ – אפריל 2009 הוזמנו מהמשיבה רהיטים לבית העסק "רהיטי אודטה" (להלן – "בית העסק"). העלות הנומינלית של ההזמנה הסתכמה בשיעור של 27,440 ₪. בהתאם לנטען בתובענה, המבקשים, שהינם בני זוג, החזיקו, הפעילו וניהלו את בית העסק. כנגד אספקת הרהיטים נמסרו למבקשת המחאות שונות, כביכול של לקוחות בית העסק, אשר חוללו (למעט המחאה אחת, ע"ס 1,870 ₪, שכובדה והביאה להפחתה של החוב). בהתאם לנטען, חלק מההמחאות חוללו בנסיבות חריגות. שתי המחאות "נמשכו" על-ידי אנשים שנפטרו. המחאות נוספות נמשכו על ידי בנם של המבקשים, כאשר חשבונו בבנק הוגבל ובמועד מאוחר יותר (בשלהי שנת 2010) הוא הוכרז כחייב מוגבל באמצעים.

לא הוצג אישור המסירה המעיד על מועד מסירת האזהרה למבקשים. עם זאת, אין מחלוקת שההתנגדות הוגשה באיחור, חודשים ארוכים לאחר המועד הקבוע בדין.

תצהירם של המבקשים (תצהיר המתייחס הן לסוגיית הארכת המועד והן לטעמי ההגנה) הינו כללי ביותר.

המבקשת טענה שהיא אינה חתומה על מסמך כלשהו. בהתאם לנטען "בסך הכל הייתי עוזרת לבעלי שהוא היה בסידורים". המבקשת טענה שההתנגדות הוגשה באיחור לנוכח מצבה הבריאותי (אסמכתה הוצגה).

המבקש טען שהוא נמנע מלהגיש את ההתנגדות במועד לנוכח מצבה הבריאותי של המבקשת. אשר לטיעוני ההגנה, המבקש טען כדלקמן: "נכון שאני עבדתי עם פרוגרס אבל שהעסק ניסגר לא נשארתי חייב כסף לפרוגרס הנהג והסוכן של פרוגרס כל הזמן באו ולקחו כסף במזומן עבור תעודות משלוח ולכן פרוגרס לא תבע אותי במשך 4 שנים למה פתאום הוא ניסקר (כך במקור) בחוב".