|
בין המבקש למשיבה התקיימו יחסי שכירות. המשיבה שכרה מהמבקש מבנה על מנת להתקין בו אנטנות שידור. בשלב מסוים הופסקה ההתקשרות בין הצדדים טרם זמנה. המשיבה הגישה כנגד המבקש תביעה על סכום קצוב, ע"ס 35,021 ₪, במסגרתה נתבע המבקש להשיב למשיבה דמי שכירות וחשבונות חשמל שעל פי הנטען שולמו על ידה מראש. ההתנגדות הוגשה ביום 6.10.2015. בהתאם לרישומים בלשכת ההוצאה לפועל ההתנגדות הוגשה באיחור.
המבקש עתר בבקשה להארכת המועד בהתנגדות. נטען על ידו שהאזהרה לא נמסרה לו ונודע לו על פתיחת תיק ההוצאה לפועל כתוצאה מעיקול שהוטל על זכויותיו בבנק. לגופם של דברים טען המבקש שביום 26.4.2010, בעקבות איומים שהופנו אליו משכניו, הוא ביקש מהמשיבה להסיר את האנטנה ולהביא לסיום ההתקשרות והצדדים הגיעו להסכמה כאמור בעל-פה. המשיבה, כך נטען, הסירה את האנטנה רק בחודש פברואר 2011, ללא ששולמו על ידה מלוא דמי השכירות (אלא עד לחודש יוני 2010 בלבד). הסכום הכולל של דמי השכירות שנותרה המשיבה חייבת למבקש, כך על פי הנטען, מסתכם בשיעור של 87,000 ₪ (כולל חיובי ארנונה וחשמל).
המבקש נחקר על תצהירו התומך בבקשה להארכת המועד ובהתנגדות והצדדים סיכמו את טענותיהם.
בהתאם לנתונים המצויים בתיק ההוצאה לפועל, ההתנגדות הוגשה באיחור. משך האיחור המדויק אינו ברור (אישור המסירה לא הוצג; החלטה מתיק ההוצאה לפועל בה מצוין המועד בו בוצעה המסירה אינו מצויה; אין די בטיעון עובדתי שהועלה במסגרת הסיכומים). אם חולק המבקש על הנתונים המצויים בתיק ההוצאה לפועל לעניין המסירה, היה עליו ליתן התייחסות פרטנית ביחס לאמור בתצהירו ובמידת הצורך להורות למשיב להבטיח את התייצבות פקיד המסירה לדיון, על מנת לחקור אותו.
היה על המבקש להתייחס באופן פרטני למועד הרלבנטי, למיקום ביצוע המסירה, להליכים שננקטו לאחר מכן בתיק ההוצאה לפועל (לא צוין מהו המועד המדויק בו בוצע העיקול על חשבונו בבנק ומהו המועד המדויק בו נודע לו על עיקול החשבון) וכיו"ב. המבקש לא עשה כן ועובדה זו נזקפת לחובתו. בהיעדר התייחסות פרטנית כאמור, לא ניתן לבחון האם עמד המבקש בדרישה הקבועה בתקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984, על פיה היה על המבקש להניח תשתית עובדתית בדבר קיומו של "טעם מיוחד" להארכת המועד.
על אף האמור, בשים לב למשך האיחור (בהתאם למשוער, כפי העולה מהנתונים החלקיים שהובאו בדיון; הבאתי בחשבון את פגרת בתי המשפט), משמצאתי שיש בפי המבקש טענת הגנה המחייבת בירור לגופם של דברים, בשים לב לחשיבות הנודעת לזכות הגישה לערכאות ועל מנת שהמחלוקת בין הצדדים תוכרע לאחר בחינה של העובדות כהווייתן, המועד להגשת ההתנגדות מוארך בכפוף לתשלום הוצאות לטובת המשיבה, בשיעורים ריאליים. שיעור ההוצאות מביא בחשבון את הפגיעה באינטרס המשיבה לסופיות ההליך המשפטי.
אציין שאיני מקבל את טענת המבקש לפיה התביעה אינה כשרה להתברר כתביעה על סכום קצוב. התביעה נסמכת על הסכם בכתב (הסכם שכירות), וכשם שניתן להגיש תביעה כנגד שוכר שנמנע מלשלם את דמי השכירות, ניתן להעלות בהליך כאמור ומכוח אותו חוזה גם דרישה להשבת תשלומים שעל פי הנטען שולמו ביתר.
למען הסק ספק, אבהיר כי אין מקום להידרש לטענה בדבר חוסר סמכות מקומית (על אף תניית השיפוט), כבר מהטעם שההתנגדות עצמה הוגשה בלשכת ההוצאה לפועל בתל אביב ולא בלשכת ההוצאה לפועל הסמוכה לבית המשפט שעל פי הנטען הוא המוסמך (ברע (י-ם) 975/09 טכנוקריט (1992) בע"מ נ' כ.ס.מ הנדסה ובניין בע"מ (19.7.2009)).
בכל הקשור לטיעוני ההגנה – עלה בידי המבקש להניח קיומה של מחלוקת המחייבת בירור והכרעה. קיימת מחלוקת, בין היתר, בשאלה מהו המועד בו פסקה אנטנת השידור לפעול במושכר. מדובר במחלוקת עובדתית שמחייבת שמיעה של ראיות. לא ניתן להגיע למסקנה שבחקירה שנערכה למבקש נמצא שהגנתו היא הגנת בדים. אשר לאסמכתא לפיה ביום 6.5.2010 "האתר נמחק" [מש/6], הרי שהמבקש זכאי לחקור את המשיבה על אודות הנטען במסמך, הוא רשאי בשלב הנוכחי להעלות טענה בעל-פה (טענה לפיה המושכר היה בשימוש המשיבה גם לאחר אותו מועד) כנגד מסמך בכתב (מש/6; מסמך שאינו חתום).
זאת ועוד, למעשה עולה מהטיעון בהתנגדות שהמועד הרלבנטי לעניין הוא המועד בו סיימה המשיבה לפרק את האנטנה ולהשיב את המושכר לקדמותו ולאו דווקא המועד בו הופסק השידור (אם הסיבה להפסקת ההתקשרות נעוצה באיומים מצד שכנים, הרי שקיומה של האנטנה (גם אם היא אינה פעילה) עשוי להיות בעייתי מבחינת המבקש). טענות כאמור מחייבות בירור עובדתי מקיף והכרעה לאחר שמיעת עדויות שני הצדדים.
