ת"ת 14744-11-15 כ.ל.י תקשורת וניהול ישראל בע"מ נ' פלקובסקי

המשיבה הגישה נגד המשיבה תביעה כספית לתשלום סך של 7,595 ₪. המבקשת עותרת לחיוב המשיבה בהפקדת ערבון לתשלום הוצאות משפט. לטענת המבקשת, המשיבה איננה סולבנטית. חובות אחרים, בהם חוייבה המבקשת, לא נפרעים על ידה. אי העתרות לבקשה תביא למצב, שהמבקשת לא תוכל לגבות ההוצאות, שייפסקו לזכותה, עם סיומם של ההליכים בתיק.

המשיבה דוחה טענות המבקשת. למשיבה איתנות כלכלית, כאשר סיכויי התביעה להתקבל נוטים לטובת המשיבה.

הוראות החוק, המאפשרות חיוב תובע בהפקדת ערובה לשם הבטחת תשלום הוצאות משפט, שייפסקו אם תידחה אותה תביעה, מבחינות בין תובע יחיד,  לבין תובע שהינו תאגיד.

בחוק החברות, התשנ"ט – 1999 (להלן - החוק) קיים הסדר ספציפי ביחס לחברה, וזאת בסעיף 353א לחוק, הקובע:

"הוגשה לבית משפט תביעה על ידי חברה או חברת חוץ, אשר אחריות בעלי המניות בה מוגבלת, רשאי בית המשפט, לבקשת הנתבע, להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע אם זכה בדין, ורשאי הוא לעכב את ההליכים עד שתינתן הערובה, אלא אם כן סבר כי נסיבות הענין אינן מצדיקות את חיוב החברה או חברת החוץ בערובה, או אם החברה הוכיחה כי יש ביכולתה לשלם את הוצאות הנתבע אם יזכה בדין".

ברע"א 10376/07, ל.נ. הנדסה ממוחשבת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ, ניתן ביום 11.2.09, נקבע:

"בניגוד ללשון תקנה 519 לתקסד"א (שם הוסדר העניין בנוגע לתובע יחיד – נ"ש) ולאופן פרשנותה בבתי המשפט, כפי שהובאו לעיל, סעיף 353א לחוק מגדיר מספר תנאים שבהתקיימם רשאי בית המשפט להורות כי החברה תיתן ערובה מספקת לתשלום הוצאות הנתבע, במידה ויזכה בדין:

מדובר בחברה שאחריות בעלי המניות בה מוגבלת.

הדבר ייעשה לבקשת הנתבע.