ת"ת 14410-10-13 אסטליין נ' עודה ואח'

לפניי התנגדות לביצוע תביעה על סכום קצוב.

בין המשיב למבקש מס' 1 (להלן: "המבקש") קבלן שיפוצים, נחתם הסכם לביצוע שיפוצים בבית המשיב בחיפה (נספח א' לכתב התביעה). המשיב טוען כי שילם למבקש סכום כולל של 29,580 ₪ בהעברה לחשבון הבנק של המבקשת מס' 2 (להלן: "המבקשת")(טפסי העברות בנקאיות, נספח ג' לכתב התביעה), אך המבקש לא השלים את העבודה, ונטש את הדירה, תוך שהוא גורם נזקים. המשיב טען כי נאלץ לשלם לקבלן אחר לביצוע העבודות החיוניות בלבד, לאור חסרון הכיס שנגרם לו עקב התשלום למבקש, בסך 18,000 ₪, והוא קיבל את הדירה לחזקתו באיחור משמעותי.

המשיב תובע את ביטול העיסקה והשבת מלוא התשלומים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית סכום של 30,048 ₪ (תחשיב, נספח ד' לכתב התביעה) לכתב התביעה צורף גם מכתב דרישה מיום 11/10/12 (נספח ב' לכתב התביעה). כמן כן תובע המשיב פיצוי מוסכם לפי החוזה בסך 100 ₪ ליום מיום 30/6/12 עד ליום 30/11/12 בסך 15,300 ₪. סכום התשלומים נתבע משני המבקשים וסכום הפיצוי רק מהמבקש.

המבקשים, אב ובתו, טענו ראשית כי אין עילה לתביעה נגד המבקשת, בהעדר כל חוזה עימה, וכי חשבון הבנק שלה שימש רק להעברת הכספים למבקש, בידיעת המשיב ובהסכמתו, כי המבקשת משכה כל סכום שקיבלה מהמשיב והעבירה אותו למבקש, וכי לטענות בעניין שיתוף פעולה במירמה אין בסיס וכי גם לא נשלח למבקשת מכתב התראה.

המבקש טען כי עדכן את המשיב לכל אורך הדרך, והמשיב אף ביקר בדירה באחת השבתות עם רעייתו. המבקש טען כי לא גרם נזקים, וכי במהלך העבודה התגלו ליקויים במערכת החשמל ובמערכת האנסטלציה, שלא היו ידועים ולא ניתן היה לגלותם, וכי המשיב הסכים שהמבקש יטפל בביצוע העבודות, מחוץ להסכם, וכי היה מדובר בבית ישן מאד, שלא שופץ שנים. המבקש טוען כי המשיב הבין והסכים לדחיית מועד המסירה. המבקש מאשר את סכום התשלום הכולל, וטוען כי המשיב לא שילם לו את כל הסכומים שהתחייב בהם.

המבקש מתאר כי כשלושה שבועות לאחר תחילת העבודות פרצו לדירה נרקומנים ועבריינים, המאכלסים את הבניין, גנבו לו כלי עבודה וחומרים, ולאחר שפנה אליהם להחזרתם ואיים להתלונן במשטרה קיבל איומים על חייו והובהר לו כי הבניין מאוכלס בעבריינים למיניהם. המבקש טוען כי שלח כעלי מקצוע אחרים לדירה להשלמת העבודות, אך גם הם הוברחו מהמקום באיומים. עוד מציין המבקש כי באותה תקופה נשרפה דירה סמוכה, והוא עדכן בכך את המשיב. המבקש מפרט כי בסיום עבודתו פינה את כל הפסולת, השלים עבודות אינסטלציה וביוב, רוב עבודות הטיח והריצוף, כל עבודת הצבע, דלתות, איטום גג ועבודות חשמל. המבקש מעריך את עבודת החשמל, עבורה לא שולם לו בסך 3,000 ₪ בצירוף מע"מ ואת העבודות, שלא הספיק להשלים, שיש, קרמיקה וכיור במטבח, אמבטיה, אסלה ניאגרה וכיור באמבטיה בסך 5,000 ₪. המבקש טוען כי ביקש להגיע להסדר עם המשיב, אך נדחה וכי התשלום ששילם לקבלן החלופי היה מופרז, ולו היה המשיב משלם לו סכום של 3,000 ₪, היה משלים עבורו את העבודות.

בדיון, שהתקיים לפניי, נחקרו המבקשים ובאי כח הצדדים סיכמו טענותיהם. שני המבקשים נחקרו ארוכות בשאלה מדוע הועברו תשלומי המשיב לחשבון המבקשת, הבת, והתברר כי למבקש היו עיקולים בחשבון והמשיב לא היה בחיפה, וביקש חשבון להעברת הכספים, וכך היה. המשיב היה מפקיד את הכספים לחשבון המבקשת והיא הית המושכת את הכספים ומעבירה לאביה, המבקש.

לגוף העניין נשאל המבקש והוגשה הדפסה של חלופת מסרונים בין המבקש למשיב (מש/1) לתקופה שבין 3/6/12 ועד 30/8/12. המבקש חזר על טענותיו לפיהן השלים כ-85% מהעבודות, אך הדירה לא היתה מוכנה להשכרה, והמבקש מאשר כי לא בוצעה מסירה מסודרת מאחר והוא לא סיים את העבודות בדירה. המבקש טען כי יש בידיו חשבוניות מס, וכי העיסקה דווחה בתיק שמנהל חבר כלשהו שלו. המבקש אישר כי לא יידע את המשיב על הפריצה ועל האיומים שקיבל.

המבקש אישר את תוכן המסרונים (מש/1).

המשיב הסכים בסיכומיו למתן רשות להתגונן למבקשת, וטען כי יש מקום לחייבה בהפקדה מאחר וטענתה קשה להוכחה. אני מקבלת את ההתנגדות מטעם המבקשת מס' 2 בטענתה, מאחר ושאלות שבדרכי הוכחה אינן בגדר השאלות, המתבררות בשלב זה של הדיון, ולא ניתן לומר כי הגנתה קלושה ודחוקה, עד כדי כך שתחייב הפקדה.