ת"ת 14259-06-14

1.לפני בקשה לביטול פסק הדין שניתן בהיעדר התייצבות המבקש ביום 9.3.15.

2.המבקש טען בבקשתו ,כי ההזמנה לדיון נשלחה למענו הקודם של ב"כ המבקש בבניין עואד עפיפי בנצרת, כאשר מענו החדש שצוין בכותרת הבקשה להארכת מועד וההתנגדות הינו בבניין אלריאד בנצרת.

לטענת המבקש ,יש לבטל את פסק הדין בהעדר מסירה כדין, ולחילופין מכוח שיקול הדעת השיפוטי, תוך הפנייה להתנגדות ולטענות שהועלו בה ותוך ציון זכותו של המבקש לקבל את יומו בבית המשפט.

3.המשיבה הגישה תגובה בה היא דחתה את טענת המבקש וטענה כי היה עליו לעדכן את התיק לגבי כתובתו החדשה וכי אין לו סיכויי הגנה ויש לדחות את הבקשה.

4.עיינתי ברישומי אישור המסירה בתיק ונוכחתי לדעת שאכן אישור המסירה נושא את המען "בניין עואד עפיפי קומה 1 " בשונה מהכתובת המצוינת בהתנגדות.

אלא שאין הדבר מביא אותי לפסול את המסירה ולקבוע שהמסירה הייתה שלא כדין זאת מאחר ואין התייחסות לגבי החתום על אישור המסירה שבית המשפט התבסס עליו ולפיו ההחלטה לזימון ליום 9.3.15 נתקבלה בידי המבקש.

רשום באישור ששם המבקש "לנא".

לא צורף תצהיר של לנא והמבקש לא טען שהוא אינו מכיר אותה ושאין לה קשר אליו.

על כן הבקשה לביטול פסק הדין מחובת הצדק נדחית.

ביטול פסק הדין מכוח שיקול הדעת של בית המשפט מותנה בשני תנאים מצטברים:

הראשון, המבקש נדרש להצביע על סיבת המחדל שבעטיו ניתן פסק הדין בהעדר והשני, על המבקש להראות כי קיימים לו סיכויים לזכות בהגנתו.

ככלל, שאלת סיכויי ההצלחה בהליך נושאת משקל רב יותר מן ההצדק למחדלו של המבקש.

המגמה הרווחת בפסיקה היא, להיעתר לבקשה לביטול פסק הדין שניתן בהעדר, לאור מעמדה של זכות הגישה לערכאות, שהיא זכות בעלת מעמד חוקתי על מנת לתת לבעל הדין את יומו בבית המשפט.

מחדלו של המבקש מתבטא בחוסר מעקב אחר ההתנגדות שהגיש הרבה זמן לפני מועד הדיון ובמיוחד ביודעו כי הוא שינה את כתובתו אלא שכנראה לפי מס' רישיון עריכת הדין שלו נשארה הכתובת הקודמת.