ת"ת 13455-01-14 עירית שפרעם נ' חוסרי

העניין שבפני, התנגדות הנתבע לתובענה אשר הוגשה כנגדו כתובענה לסכום קצוב, בגין חיובים מוניציפליים אשר הוטלו על הנתבע בשל נכס שבאחזקתו (ארנונה, ביוב, מים).

התובענה הינה תובענה ע"ס 48,658 ש"ח, ועל פי דף החשבון אשר צורף נוגעת לחיובים הרלוונטיים לשנים 2005-2011.

הנתבע הגיש התנגדות לביצוע התובענה, התנגדות לאקונית, אשר כללה שני משפטים בלבד, לפיהם החיוב אשר הוטל על הנתבע אמור להיות חיוב נמוך מזה הנדרש ממנו. מדוע החיוב אמור להיות נמוך יותר? לגבי אלו שנים? האם הוגשה השגה? האם נתבקשה הנחה? ההתנגדות אינה אומרת דבר.

ביום 17.9.2014 התקיים בפני דיון בהתנגדות; הנתבע לא הצליח להציג טענותיו, או להבהיר מדוע טען את שטען, וכל אשר נתבקש הינו ארכה לניהול מו"מ על הסדרת החיוב. לצדדים ניתן פרק זמן ממושך, ובחלוף 90 ימים ניתנה ארכה נוספת בת 30 ימים, אולם מטעם הנתבע, אין קול ואין עונה, ובהתאם הגיעה העת ליתן החלטה בהתנגדותו.

בקשת המבקש ליתן לו רשות להתגונן יש לבחון לאור ההלכות שנקבעו לעניין הליכי סדר דין מקוצר. על פי הלכות אלו, מטרתו של הליך סדר הדין המקוצר הינה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו (ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ לו(3) 518, 524; ע"א 3374/05 אליהו אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ (מאגר נבו)). לאור האמור, נפסק כי גם מי שהגנתו דחוקה וסיכוייו לדחיית התביעה כנגדו הינם קטנים, יקבל רשות להתגונן. לעומת זאת, מי שהגנתו הינה "הגנת בדים" תדחה בקשתו (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל (לא פורסם)).

כמו כן נפסק, כי ככל שהנתבע מציג הגנה לכאורה, יש ליתן לו רשות להתגונן, מבלי לבדוק כיצד יצליח להוכיח הגנתו או מהו טיב ראיותיו. עם זאת, מבקש הרשות להגן נדרש להגיש תצהיר הנכנס לכל פרטי העובדות עליהן הוא מבסס את טענת הגנתו (ע"א 6514/96 חניון המרכבה חולון בע"מ נ' עירית חולון נג(1) 390, 400).