ת"ת 12543-10-15 פלאפון תקשורת בע"מ נ' י.מ. מכוני כושר בע"מ

בעניין: התנגדות לביצוע תביעה

1.ביום 2/6/15 הגישה התובעת נגד הנתבעת תביעה על סכום קצוב על סך 4460 ₪. עיון בטופס מצ"ב החשבון שצורף לתביעה מלמד כי סכום התביעה מורכב מחשבוניות שוטפות שהופקו בחודשים נובמבר 2014- פברואר 2015, 10 חשבוניות ציוד שהופקו בשלושה מועדים שונים והוצאות גבייה בסך של 478 ₪ להם זכאית התובעת לטענתה מכוח ההסכם בין הצדדים. עוד צורפו לכתב התביעה הסכם מיום 23/12/12, שתי תעודות משלוח מיום 18/8/14, מכתב התראה לקוני ואישור בדבר משלוח מכתב ההתראה בדואר רשום.

2. הנתבעת, שאינה מיוצגת בהליך זה על ידי עו"ד , הגישה התנגדות אותה הכתירה בכותרת כתב הגנה וכתב תביעה שכנגד. ההתנגדות נתמכת בתצהיר על דרך ההפנייה, אשר אינו מתאים להליך זה במסגרתו מאשר מנהל בנתבעת בשם ישראל אשר פרנקל (להלן: "ישראל") כי כל האמור בכתב ההגנה הוא בידיעתו האישית. הנתבעת טוענת כי התביעה נעדרת פירוט במידה המצדיקה למחוק את התביעה על הסף. נטען כי בחודש יולי 2014 התקשרו הצדדים להסכם לניוד של כשישה קווים מחברת אורנג' לתובעת באמצעות נציגת התובעת אפרת, שהטלפון הנייד שלה מפורט בהתנגדות. נטען כי מסגרת העיסקה הייתה חיוב בסך של 50 ₪ לחודש כולל מע"מ לכל קו במסלול ללא הגבלה וכן חיוב וזיכוי בסך של 45 ₪ בגין כל כרטיס סים. דהיינו, סך כל החיוב החודשי עבור שישה קווים הוא 300 ₪. נטען כי הליך ההתקשרות נגרר במשך חודש שלם. נטען כי בסמוך לאחר ההתקשרות, החלו להופיע חיובים כפולים בסך של כ600 ₪/ 712 ₪. הנתבעת טוענת כי היא פנתה אל נציגת המכירות ואל התובעת כדי להסדיר את החשבון ונאמר לה כי תראה זיכוי בחשבון הבא. נטען כי הנתבעת לא קיבלה זיכוי כפי שהובטח וקווי הטלפון שלה נותקו באופן חד צדדי במהלך חודש דצמבר 2014. נטען כי הנתבעת נאלצה לשלם ושילמה סכומים לא מבוטלים עד לבירור החשבון כדי למנוע ניתוק של הקווים. נטען כי מבירור שנערך עולה כי במסגרת הניוד מקבל כל מנוי מספר זמני עד להשלמת הניוד. נטען כי התובעת המשיכה לחייב את הנתבעת גם על הקווים שלה וגם על הקווים הזמניים שניתנו לה במשך כחצי שעה (כך במקור- נ.ז.) במהלך כל תקופת ההתקשרות בין הצדדים. נטען כי בחודשים מאי ויולי 2015 פנה ב"כ התובעת לנתבעת במטרה לגבות את החוב תוך הטחת איומים ונקיטת מהלכי גבייה אגרסיביים. נטען כי כל פניות הנתבעת אל נציגי משרד ב"כ התובעת עלו בתוהו כאשר הנתבעת נדרשה להוכיח שהיא אינה חייבת. נטען כי מעולם לא נחתם חוזה בכתב בין הצדדים ובכל זאת התובעת צירפה לתביעה חוזה ישן משנת 2012. הנתבעת טוענת כי ביקשה מהתובעת לקבל את הקלטות הליך המכירה אך למרבה הפלא ההקלטות נעלמו. עוד נטען כי טרם נענתה בקשת הנתבעת לקבל את תקנון התקשרות המבצע. באשר להוצאות הגביה נטען כי אין ראיה בכתב לגבי הליך זה, והדבר מצדיק מחיקת ההליך כולו שכן אינו מתאים להליך של תביעה על סכום קצוב. הנתבעת מכחישה כי קיבלה את מכתב ההתראה שמצורף לתביעה ומצרפת אישור מדואר ישראל פיו דבר הדואר לא נדרש.

3.ביום 25/10/15 הוגשה תגובת התובעת להתנגדות. התגובה עצמה כוללת חמישה עמודים וצורפו לה 125 עמודים מצורפים. נטען כי יש לדחות את ההתנגדות שכן צורף לה תצהיר מפנה במקום תצהיר מפורט. נטען כי הנתבעת לא מעלה כל טענה אשר לחבותה בתשלום הציוד אותו רכשה בשנת 2012 בסך של 2023 ₪. נטען כי הנתבעת הייתה לקוחה של התובעת עוד משנת 2005, כאשר בשנת 2013 ניידה חלק ממנוייה לחברה מתחרה והמשיכה לשלם בעבור המנויים שלא נויידו והציוד. נטען כי ביום 30/7/2014 סוכם על ניוד שישה מנויים של הנתבעת מחברת תקשורת אחרת בחזרה לרשת התובעת. במסגרת עסקת הניוד סוכם על תשלום חודשי קבוע לשנה הראשונה בסך של 58.47 ₪ לכל מנוי לפני מע"מ, הטבת הצטרפות בשיעור זיכוי חודשי בסך של 16.95 ₪ לפני מע"מ ושיבעה כרטיסי סים בעלות של 41.5 ₪ לפני מע"מ בעשרה תשלומים שווים. דהיינו, התשלום החודשי לכל מנוי שנוייד עמד על 49 ₪ בתוספת 4.15 ₪ עבור כרטיס סים. נטען כי הנתבעת חוייבה בדיוק בהתאם למוסכם כפי שמודגם באמצעות חשבונית מיום 7/11/14. לפיכך, הנתבעת טועה ומטעה בטענתה לפיה הסכום החודשי צריך להיות 300 ₪, שכן סכום זה אינו כולל את עלות הציוד והחיוב בגין המנוי הקודם. נטען כי הסברים אלה ניתנו לישראל כמה פעמים תוך משלוח העתקי החשבוניות אליו. נטען כי הנתבעת נתנה הוראת ביטול להוראת הקבע כבר מהחיוב הראשון שהוצג לפרעון בחודש ספטמבר 2014. לפיכך, בסמוך לאחר כל חיוב שלא נפרע שלחה התובעת לנתבעת מכתב התראה, שובר לתשלום והודעות ישירות למכשירי הטלפון בגין החוב והניתוק הצפוי אם לא יוסדר החוב. נטען כי רק לאחר שקווי הטלפון של הנתבעת נותקו לשיחות יוצאות, שילם ישראל את החוב בכרטיס אשראי , למעט החוב נשוא התביעה. לפיכך נטען כי יש לדחות את ההתנגדות כולה ולמצער לדחותה בכל הנוגע בסך של 3223 ₪ בגין החוב השוטף בו מודה הנתבעת בצירוף יתרות ציוד משנת 2012.

4.ביום 19/11/15 הוגשה תשובת הנתבעת לתגובה. נטען כי גם בתגובה אין פירוט לגבי הרכב החוב. נטען כי הנתבעת הפסיקה לחלוטין את הקשר עם התובעת בשנת 2010 וחזרה לעבוד עם התובעת בעקבות גל הבטחות בהתחייבות כי תהיה לנתבעת נציגה אישית המטפלת בעובדיה. נטען כי כיוון שסוכם על ניוד שישה מספרים, לא ברור מאין צצו שני מספרים נוספים שאינם מוכרים לנתבעת בגינם מבקשת התובעת תשלום. מודגש כי מספרי הטלפון של עובדי הנתבעת הם מספרים עוקבים, בעוד ששני המספרים האחרים אינם קשורים לרצף המספרים. בהתאם, מספרים אלה לא נויידו לגולן טלקום כאמור במסמך שצורף לתשובה. נטען כי הנתבעת עברה לגולן טלקום בחודש דצמבר 2014 בעוד התובעת מחייבת אותה לשלם בגין הקווים עד חודש פברואר 2015. נטען כי תנאי התשלום שנדרשו מהמנוי שמסתיים בספרות 857, הינם שונים לחלוטין מתנאי התשלום של המספרים האחרים ללא זיכוי והחזר. נטען כי כל בקשות הנתבעת לקבל מהתובעת הוכחות עבור קיום שיחות ותקשורת ממספר זה לא נענו וגם מהתדפיסים שצורפו לתגובה מוכח בעליל כי מספר זה לא ביצע כל שיחה. הנתבעת טוענת כי אינה יודעת מהו הציוד הישן בגינו היא נתבעת לשלם במסגרת התביעה ולא ניתנה כל הוכחה על קיומו. הנתבעת טוענת כי הכרחי לקיים דיון בתיק כדי להבהיר את הדברים.

לתשובה מצורף תצהיר מפורט של ישראל.

5.לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את ההתנגדות מהטעמים שיפורטו להלן.

6.ראשית, התביעה כוללת רכיב של הוצאות גבייה שאין לו עיגון חוזי בהסכם שצורף לתביעה. הנתבעת העלתה טענה בעניין זה במסגרת ההתנגדות והתובעת התעלמה מטענה זו במסגרת התגובה המפורטת. דיי בכך שאחד מרכיבי התביעה אינו מתאים למסלול של תביעה על סכום קצוב כדי להצדיק בירור המחלוקת כולה בהליך משפטי מלא.

7.שנית, הפגם בדמות היעדר תצהיר מפורט התומך בעובדות ההתנגדות מלמד במקרה שלפניי על חוסר מודעות של הנתבעת או של מי שסייע לה בהכנת ההתנגדות לסדרי הדין, כפי שאפשר להתרשם מהתיקון שנעשה לעניין זה במסגרת התשובה לתגובה ומהבחירה להכתיר את ההתנגדות בכותרת כתב הגנה ותביעה שכנגד. נסיבות המקרה שלפניי לא יהיה זה ראוי וצודק לסגור את שערי בית המשפט בפני הנתבעת בשל מחדל דיוני זה. כך בפרט לאחר שהתובעת עצמה לא קיימה את הוראות הדין במסגרת התביעה, בהעדר פירוט נדרש של מרכיבי החוב והמסכת העובדתית בגוף התביעה ובמכתב ההתראה , כנדרש בתקנה 109א לתקנות ההוצל"פ .

8.שלישית, התביעה המתייחסת בחלקה להתקשרות מיום 30/7/14. חרף האמור לעיל בחרה התובעת שלא לצרף את הסכם ההתקשרות מיום 30/7/14. למקרא התגובה נראה כי לא נערך הסכם בכתב במסגרתו ניידו שישה מנויים מרשת מתחרה לרשת התובעת ביום 30/7/14, שכן אם היה הסכם שכזה סביר להניח שב"כ התובעת הייתה מצרפת אותו לתגובה המפורטת שהגישה. כאשר חלק מהתביעה אינו מבוסס על הסכם חתום, יש קושי לברר את התביעה במסלול של תביעה על סכום קצוב. כך בפרט במקרה כגון דא, בו ישנה מחלוקת לגבי תנאי ההתקשרות והגרסה של הנתבעת מפורטת למדי.