ת"ת 11482-01-15 בנק דיסקונט לישראל בעמ נ' רוזין

1.בפני התנגדות לביצוע תביעה ע"ס 47,368 ₪, שעניינה ערבותו של המבקש לחוב של ה"ה שלמה ועליזה פאר למשיב. ראשיתו של הליך בהגשת תביעה לביצוע בהוצאה לפועל (תיק 501432-09-14), שם נכתב, כי המבקש הוא אמנם ערב מוגן, שערבותו מוגבלת לסך של 50,000 ₪, אולם מאחר שניתן נגד ה"ה פאר צו כינוס בפשיטת רגל, ממילא הוכשרה הגשת התביעה נגד המבקש, וסכומה של זו אינו עולה על תקרת ערבותו.

2.בהתנגדות טען המבקש, כי היה עובד שכיר במסעדה שבבעלות ה"ה פאר, והתבקש ע"י הגב' פאר לחתום כערב להלוואה, ביחד עם מר פאר, זאת בד בבד עם העלאה בשכר שהוצעה לו. לדבריו, גילה רק כשהיה בבנק, כי מר פאר הוא לווה נוסף, ואינו ערב. עוד טען, כי המנהלת בסניף הבנק המשיב בו חתם על הערבות ידעה (או היתה אמורה לדעת), שהוא עובד של ה"ה פאר, והיתה אמורה להבחין בגילו הצעיר, אולם היא לא חשפה בפניו את המידע שהיה בידי המשיב אודות מצבם הכלכלי הקשה של ה"ה פאר באותה שעה, ואם היתה עושה כן – היה נמנע מלחתום כערב.

3.המבקש נחקר על תצהירו. הוא אישר, כי לפי המסמכים שהוצגו לו החשבון במסגרתו חתם ערבות נפתח באותו יום בו חתם כערב. הוא סיפר, כי למיטב זכרונו חתם רק על כתב ערבות, זאת לאחר שהמנהלת ישבה עמו בנפרד מה"ה פאר, והסבירה לו שאין לו מה לדאוג, כי בהיותו ערב מוגן מגיעים אליו אחרון. הוא לא ידע להשיב בוודאות על השאלה, אם היה מסכים לחתום ערבות גם בלא הבטחת ההעלאה בשכר, אולם טען כי לא דרש את ההעלאה כתנאי להסכמתו, אלא ראה את הארוע כהכנה לקראת גדילה צפויה של העסק, וקידום מקביל שלו במסגרתו. מאידך גם סיפר, כי הדברים הוצגו לו כך, שאם לא יחתום, העסק מתפרק והוא ייאלץ לעזוב.

4.המבקש טען, כי נוכח שתיקת המנהלת אודות מידע שמן הסתם היה בידי המשיב, יש לקבל את הבקשה. המבקש הרחיב עוד בסיכומיו, אולם מדובר בטענות שלא הובא להן בסיס עובדתי בתצהיר או בחקירה (כגון התייחסות לניסיון הסדר מאוחר יותר, וכיו"ב), ולא אוכל להשתית עליהם החלטה זו.

5.המשיב טען, כי טענותיו של המבקש אמורות להיות מופנות כלפי ה"ה פאר, שכן מבחינת המשיב מדובר בחשבון חדש והלוואה חדשה, ועוד, כי המבקש ניגש לערבותו בעיניים פקוחות, תוך הבנת הסיכון, ומבלי שהוא מבקש הסברים נוספים, הגם שיכול היה לבקשם, ותוך שהוא מוודא קבלת תמורה בדמות העלאה בשכר, ולפיכך אין מקום לאפשר לו להתגונן בפני התביעה.

6.לאחר הדיון ניתנה לצדדים שהות למצות מגעים לפשרה, אולם אלה לא נשאו פרי ואין מנוס אלא להכריע בבקשה, וכפי שנראה, אני סבור שיש לקבלה בתנאים.

7.לפי הוראות סעיף 81א1(ד)(2) לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז-1967, תידון התנגדות לביצוע תביעה כדרך שדנים בבקשת רשות להתגונן. בית המשפט העליון, בע"א 465/89 בן צבי נ. בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66, מפי כב' השופט (כתוארו אז) דב לוין, סיכם היטב את ההלכה הבסיסית הנוגעת לבקשות רשות להתגונן, והדברים נותרו באיתנותם עד היום (שם, בעמ' 69-70):

"לא במהרה ייעשה שימוש ותוכרע תובענה בסדר דין מקוצר על-פי כתב התביעה ונספחיה בלי לתת לנתבע רשות להתגונן, זאת משום ש'סדר הדין המקוצר משמש את המטרה למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו...' ... ולעניין זה, 'אין לקבוע שהענין הוא כך אלא אם תצהיר הנתבע לא גילה "הגנה לכאורה"'... מכיוון שכך: 'די לו (לנתבע - ד' ל') להראות כי הגנה אפשרית בפיו, ולו רק בדוחק ובית המשפט חייב ליתן רשות להתגונן, שאם לא יעשה כן, יכריע למעשה כבר בתובענה גופה והנתבע יצא מקופח'...

"על-אף כללים קפדניים וזהירים אלה אין לומר, כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו. אדרבא, כדי שתהיה משמעות להליך של בקשת רשות להתגונן, וכדי שלא ייעשה הליך זה לחוכא ואיטלולא, נקבעו התנאים הנדרשים מן המבקש, שאם לא יעמוד בהם לא תינתן לו רשות להתגונן.

"תנאים אלה סוכמו בפסיקת בית-משפט זה לאמור: '...לא תינתן רשות להתגונן למבקש, שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו... כשם שלא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא "הגנת בדים"...' (ע"א 594/85, בעמ' 722)..."

8.טענותיו של המבקש כלפי הבנק אינן חזקות, וקשה לחזות תסריט שיהיה בכוחו להביא לדחיית התביעה. המבקש הוא בגיר, היודע קרוא וכתוב, ואף מבין את הכתוב במסמכים שונים. מאידך, מהמעט שיש בפנינו עד כה (ועל המבקש היה מוטל להביא בפנינו למעלה מכך), אין כל יסוד של ממש לטענה, כי היה בידי המשיב מידע נוסף שהיה עליו חובה לגלותו, בשים לב לכך שמדובר בחשבון חדש, שנפתח באותו יום בו הועמד האשראי ונחתם כתב הערבות.