ת"ת 11104-11-13 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' קלמיטי

1. בפני התנגדות לביצוע תובענה בסכום קצוב אשר הוגשה כנגד המבקשת לתשלום חוב פרמיות בטוח בגין פוליסת ביטוח רכב ובסך 4,004 ₪.

לטענת המבקשת, בתצהיר התומך בהתנגדות מתוקנת שהוגשה על ידה, אינה חבה את תשלום הפרמיות מאחר ולא כרתה על חוזה הבטוח עם המשיבה.

הרכב אמנם רשום על שמה במשרד הרישוי, אך מדובר ברכב עבודה של בעלה לשעבר אשר ביקש ממנה לרשום אותו על שמה בטענה כי אינו יכול לרשום את הרכב על שמו מחשש שיעוקל וימומש על ידי נושיו. המבקשת מוסיפה וטוענת כי מעולם לא עשתה כל שימוש ברכב נשוא פוליסת הביטוח וכי בתקופה הרלוונטית לתביעה היה ברשותה רכב מסוג פיאט פונטו אשר רכשה אותו מכספי ירושת אביה ורק ברכב זה עשתה שימוש.

עוד טוענת המבקשת מעולם לא היה לה ולבעלה לשעבר חשבון משותף. פרטי חשבון הבנק שנמסרו לשם גביית הפרמיה בגין פוליסת הביטוח אינם שלה אלא של בעלה לשעבר.

לבסוף טענה המבקשת כי על פי הסכם פשרה שניתן לו תוקף של פסק דין אחראי בעלה לשעבר של המבקשת לבדו לסילוק החובות כמפורט בטבלה שפורטה בפסק הדין בהתאם להצהרתו כי הוא יוצר חובות אלו ביניהם החוב בתיק ההוצאה לפועל שביסוד התביעה דנן.

2. ב"כ המשיבה לא סתר טענותיה אלה של המבקשת אך טען בשני הדיונים שהתקיימו בנושא, כי גם אם כל העובדות לעיל נכונות יש לחייב את המבקשת בדמי הביטוח וזאת מכוח היותה רשומה כבעלת הרכב במשרד הרישוי.

ב"כ המשיבה הגיש רשימת פסקי דין לביסוס טענתו.

פסק הדין בת.א. (שלום ת"א) 29464/06 המוסד לבטוח לאומי נ' הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ ואח' מיום 22.6.11 אינו רלוונטי כלל לענייננו. דווקא באותו פסק דין חיווה בית המשפט את דעתו כי הפסיקה תומכת בדיעה לפיה הרישום במשרד הרישוי הוא בעל ערך דקלרטיבי בלבד ולא קונסטיטוטיבי. הרישום עצמו אינו תנאי לבעלות ברכב ובעל רכב אינו "מאבד" מבעלותו אם זו לא נרשמה במשרד הרישוי.

באותו פסק דין נקבע כי לצורך פרשנות הסכם שנכרת בין חברות הבטוח למוסד לבטוח לאומי יש לראות ב"בעלות הרישומית" כקובעת לצורך ביצועו וזאת מתוך רצון למנוע פרשנות הנוטה לכיוון חוסר היציבות וריבוי דיונים כאשר מטרת ההסכם היתה למנוע התדיינות כאמור.

בתיק זה אין כל שאלה של ביצוע אותו הסכם ועל כן קביעותיו של בית המשפט בפסק הדין הנ"ל אינן רלוונטיות לענייננו ולכל הפחות דווקא תומכות בגישה הפוכה.

3. גם פסק דין ת.א. (שלום עכו) 5369/97 פרנקו לילי נ' גלפז יוסף מיום 5.12.97 עומד בסתירה לגישתו של ב"כ המשיבה. בית המשפט דן ברישום רכב על שם אמו של החייב וקובע כי למרות רישום זה הוכח כי הבעלים האמיתי של הרכב הוא החייב ולא אמו באופן שאפשר הותרת צו עיקול הרכב על כנו בגין חוב של החייב.

דהיינו, ככל שתוכיח המבקשת כי הרכב הוא בבעלות אמיתית של בעלה לשעבר, לא תהא חבה גם את פרמיות הבטוח מכוח רישום הבעלות על שמה במשרד הרישוי.

לא ברור לי הקשר שעושה ב"כ המשיבה בין פסק דין זה לבין טענת המבקשת כי אינה הבעלים האמיתי של הרכב למרות הרישום במשרד הרישוי. ב"כ המשיבה נוטל מפסק הדין את קביעות בית המשפט בעניין הסכם למראית עין כאשר קביעות אלה מתייחסות להסכם שבין הצדדים בעניין רישום הבעלות על הרכב במשרד הרישוי כאשר בענייננו הסכם הפשרה שצורף אינו עוסק כלל ברישום הזכויות ברכב אלא בהתחייבות בעלה לשעבר של המבקשת לשאת בתשלום החוב למשיבה. אין מדובר בהסכם למראית עין אלא בהסדר חובות בין המבקשת לבעלה לשעבר שאין הוא מחייב את המשיבה ממילא.

הסכם הפשרה אינו אלא ראיה תומכת לטענת המבקשת כי לא היתה מעולם הבעלים האמיתי של הרכב.

4. אף פסק הדין האחרון שמציג ב"כ המשיבה אינו רלוונטי לענייננו.