ת"ת 1046-06-13 עירית ירושלים נ' קורליוב

בפני התנגדות לביצוע תביעה.

עסקינן בחוב ארנונה. המבקש מעלה בתצהירו כי עזב את הנכס נשוא התביעה, ולא החזיק בנכס בשנים הרלוונטיות לכתב התביעה. כמו גם טוען המבקש כי המבקשת לא צרפה את הסכם השכירות כראיה להחזקתו בנכס. המבקש מצהיר למיטב זכרונו כי הודיע בעל פה לנציגת המשיבה לגבי שינו החזקה בנכס, ויכול להיות שאף הודעה זו נרשמה בכתב, אך זאת יגלה בעתיד במסגרת הליך של גילוי מסמכים בתיק.

יוטעם כי, על פי תקנה 325 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: "הפקודה") מוטלת חובה על אדם אשר חדל מלהחזיק בנכס, לשלוח לעירייה הודעה בכתב לעניין שינויי ההחזקה בנכס. מה גם שאין מחובתה של המשיבה לצרף הסכם שכירות כראייה לתביעתה, שכן המסמכים אותם צרפה המבקשת הכוללים תחשיבי ארנונה, מהווים ראיה לכאורה, ראה תקנה 318 לפקודה.

בע"א 465/89 גדעון בן צבי נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה(1), 66, עמ' 70-71: "על אף כללים קפדניים וזהירים אלה אין לומר כי כל אימת שמוגשת בקשת רשות להתגונן היא תינתן כדבר המובן מאליו. אדרבא, כדי שתהיה משמעות להליך, וכדי שלא ייעשה הליך זה לחוכא ואטלולא, נקבעו התנאים הנדרשים מן המבקש, שאם לא יעמוד בהם לא תינתן לו רשות להתגונן. תנאים אלא בפסיקת בית ה=משפט זה לאמור: "לא תינתן רשות להתגונן למבקש, שלא פירט בתצהירו מסכת עובדתית שלמה ומפורטת של הגנתו... כשם שלא ייתן בית המשפט רשות להתגונן, כשטענתו העובדתית של המבקש חסרת ממשות על פניה, או שהיא 'הגנת בדים'"."

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה, שעסקינן בהגנה דחוקה ביותר הגובלת בהגנת בדים. במצב דברים זה, על פי ההלכה הפסוקה ניתן לתת רשות להתגונן, ולחייב את המבקש בהפקדת ערובה כתנאי למתן רשות להתגונן.

אשר על כן, ולאור האמור לעיל, מצאתי לעשות שימוש בסמכותי בהתאם לתקנה 210 לתקנות סדר הדין האזרחי ולהתנות את הרשות להתגונן בהפקדת ערובה של מלא סכום התביעה, העומד על סך 13,114 ₪. לא יופקד הסכום האמור בתוך 30 יום, תדחה ההתנגדות. יופקד הסכום, תינתן למבקש רשות להתגונן והתביעה תעבור לפסים של תביעה בסדר דין מהיר.

ניתנה היום, כ"ה כסלו תשע"ה, 17 דצמבר 2014, בהעדר הצדדים.