ת"ק 9907-10-15 ורפולר ואח' נ' אצליזאדה ואח'

לפניי תביעה ותביעה שכנגד לפיצויים בגין נזקי רכוש לרכב.

לטענת התובע בעת שרכבו, נהוג על ידי הנתבעת שכנגד 2 (להלן: "נהגת התובע") נסע בנתיבו כדין, חשה נהגת התובע חבטה ברכבה. רכב הנתבע אשר חנה בצד ימין לדרך בניצב למדרכה, תמרן עצמו ביציאה מחניה בנסיעה לאחור ללא נקיטת אמצעי הזהירות הנדרשים, התפרץ עם חלקו האחורי לעבר נתיב נסיעת רכב התובע ופגע בו.

לטענת הנתבע בכתב ההגנה ובתביעה שכנגד, בעת שנסע בנתיבו עקף אותו רכב התובע משמאל, על אף שהנתיב מיועד לרכב אחד, ופגע בו מאחור בכנף האחורית שמאלית. הנתבע חש בחבטה קלה ומיד עצר בחניה פנויה בצד הדרך בסמוך למקום ההתנגשות. רכב התובע חנה בחיפזון בהמשך הדרך, בחניה שלא היתה פנויה, ונהגת התובע פרצה בבהלה מתוך הרכב והחלה לחפש סיגריה בוערת אשר נפלה מידיה במהלך הנסיעה.

בדיון לפניי העידו נהגת התובע וכן הנתבע. לא היתה מחלוקת בין הצדדים כי החניה מימין לנתיב הנסיעה שבה חונים כלי רכב היא חניה אלכסונית. המחלוקת היתה האם התאונה התרחשה כאשר הנתבע נסע לאחור ביציאה מהחניה כגרסת התובע או שמא הנתבע נסע בנתיבו ואילו רכב התובע ניסה לעקוף אותו משמאל ופגע בו כגרסת הנתבע.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ובמסמכים שהוגשו ושמעתי את עדויות התובעים לפניי, השתכנעתי כי גרסת התובע והנהגת ברכבו מסתברת יותר מגרסת הנתבע, ולפיכך דין התביעה העיקרית להתקבל ואילו דין התביעה שכנגד להידחות.

ראשית תמונות הנזק של רכב התובע, מעידות על פגיעת מעיכה בצורת V בפינה הימנית קדמית של הפגוש. נזק מסוג זה מעיד על פגיעה בזווית של כ- 45 מעלות בין כלי הרכב, והוא פחות מתאים לסוג הפגיעה שטען לה הנתבע, של פגיעה מאחור במהלך ניסיון לעקיפה שבה שני כלי הרכב נמצאים ללא זווית משמעותית ביניהם.

שנית, במענה לשאלת נהגת התובע כיצד ייתכן שעקפה אותו אם הנתיב מיועד לכלי רכב אחד כפי שנטען בסעיף 3 לכתב ההגנה, השיב הנתבע כי הוא נהג בצמוד לכלי הרכב החונים ובנסיבות אלה רכב נוסף יכול לעבור. ברם, לא ברור מדוע ייסע אדם שאינו מחפש חניה אלא נוסע בנתיבו (כפי שטען הנתבע) דווקא בצמוד לכלי רכב חונים ולא במרכז הנתיב, וזאת בפרט על רקע דברי הנתבע כי כלי רכב נכנסים ויוצאים מהחניות הללו ולכן נסע נסיעה איטית של כ- 10 קמ"ש. כמו כן, בכתב ההגנה העלה הנתבע טענה אחרת שהיתה יכולה להסביר את אפשרות נהגת התובע לעקוף אותו ולו לאחר התאונה, והוא כי הוא נכנס לחניה פנויה. הנתבע לא שב על טענה זו בעדותו, אלא הסביר את אפשרות העקיפה בכך שנסע כאמור בצמוד לכל הרכב החונים.

שיקולים אלה, במצטבר, היטו את הכף, במאזן הסתברויות ובהתאם לנטל ההוכחה במשפט אזרחי, לעבר גרסת התובע והנהגת ברכבו.

בכל הנוגע לנזק, התובע הוכיח את עלות תיקון הרכב באמצעות דו"ח שמאי. הנזק שאמד השמאי עומד על 4,585 ₪ ולכך יש להוסיף 600 ₪ שכ"ט שמאי. לא הוכח לפניי רכיב ההוצאות שנתבע בסך 500 ₪.