ת"ק 982-03-14 יטיב נ' International Airlines Ukraine

1.ביום 20.8.2013 טס התובע מתל-אביב לאוקראינה במטוס של הנתבעת מס' 1 (להלן: החברה). בדלפק הבידוק בנמל התעופה בן-גוריון, בטרם עלותו למטוס, הוא מסר את הכבודה, שכללה תיק עור שהכיל ציוד אישי. בהגיעו לשדה התעופה בוריספיל שבקייב, התברר לתובע כי תיק העור לא נמצא. רק למחרת היום הובא התיק אל המלון בו התאכסן התובע, והוא גילה, לחרדתו כי תכולת התיק הינה קרועה ומלוכלכת. התובע רכש במהלך שהותו בקייב מזוודה בעלות השווה ל-500 ₪ ופריטים חדשים בעלות השווה ל-2,600 ש"ח, חלף אלו שניזוקו. בשובו ארצה הוא הגיש כתב תביעה (מתוקן) בסך 3,600 ₪ נגד החברה ונגד הנתבעת מס' 2 (להלן: המבטחת), שערב נסיעתו הנפיקה לו פוליסת ביטוח נוסעים לחו"ל (להלן: הפוליסה).

2.בכתב ההגנה שהגישה החברה הועלו הטענות הבאות: (1) התובע הגיש לחברה את תלונתו בכתב לראשונה ביום 13.1.2014, כארבעה וחצי חודשים לאחר שגילה את הנזק לכבודה, בניגוד לתקופה שנקבעה להגשת תלונה בסעיף 31 לאמנת מונטריאול, ולפיכך פטורה החברה מחבותה; (2) השיהוי בתלונת התובע הסב לחברה נזק ראייתי; (3) התובע לא הציג ראיות לנזק שנגרם לו.

3.בכתב ההגנה שהגישה המבטחת הועלו הטענות הבאות: (1) על-פי תנאי הפוליסה שהונפקה לתובע לתקופה 20.8.2013 – 25.8.2013, הוא לא זכאי לתגמולי ביטוח בגין איחור בהגעת כבודה לתקופה שפחותה מ-24 שעות; (2) נזק כלשהו לכבודה ואבדן תיק הוחרגו מכיסוי על-פי הפוליסה; (3) נזק תוצאתי, כדוגמת כאב וסבל, הוחרג אף הוא מכיסוי על-פי הפוליסה; (4) חלק מהכבודה נשוא תביעה זו שייך לאשת התובע, שלא הגישה תביעה.

4.בישיבת בית משפט ביום 30.11.2014 העיד התובע אודות הנסיבות בהן נגרם נזק נשוא התביעה. לדבריו, עובד בשדה התעופה בקייב סיפר לו שטרקטור אשר מוביל את הכבודה בשדה התעופה דרס את התיק. תחילה טען התובע כי התיק הוחזר לו לאחר שלושה ימים, אך בהמשך הודה כי ייתכן והיא הוחזרה למחרת הגעתו לקייב, ביום 21.8.2013. להוכחת הוצאותיו הוא הציג קבלות (ת/1) בגובה 2,600 ש"ח, וציין כי אין ברשותו קבלה אודות רכישת מזוודה בסך השווה ל-500 ש"ח.

5.סרגיי קוזורייב, נציג החברה, טען בישיבה כי כאשר התובע הגיע לשדה התעופה בוריספיל בקייב, עשתה החברה כל מאמץ על מנת לאתר את התיק והתחייבה להביאו למלון בו הוא שהה בפרק הזמן הקצר ביותר. משהתברר לחברה כי התיק לא הגיע לקייב באותה טיסה עם התובע, הוחל באיתורו והוא נתגלה בנמל התעופה בן גוריון. תוך זמן קצר הוטס התיק לקייב, והוחזר לידי התובע ביום 21.8.2013 (כפי שמוכח במסמך נ/1). על אף שהתובע קיבל לידיו את התיק למחרת הגעתו לקייב, הוא לא התלונן על נזק כלשהו לתיק ולתכולה. נציג החברה טען כי לראשונה נודע לה על תלונת התובע רק עם הגשת תביעתו. הוא לא ידע לומר אם הנזק לתיק נגרם בנמל התעופה בן-גוריון או בשדה התעופה בוריספיל.

תביעה נגד החברה - המסגרת הנורמטיבית

6.שתי אמנות בינלאומיות העוסקות בתובלה אווירית קשורות לענייננו. האחת היא האמנה לאיחוד כללים מסויימים בדבר תובלה בין-לאומית באוויר, שנחתמה בוורשה ביום 12.10.1929 (להלן: אמנת ורשה), הכוללת אף את פרוטוקול נוסף מס' 2 לאמנת ורשה (להלן: הפרוטוקול השני) ופרוטוקול נוסף מס' 4 לאמנת ורשה (להלן: הפרוטוקול הרביעי). השניה היא האמנה לאיחוד כללים מסוימים בדבר תובלה בין-לאומית באוויר, שנחתמה במונטריאול ביום 28.5.1999 (להלן: אמנת מונטריאול).

7.בפרוטוקול הרביעי תוקן סעיף 18 לאמנת ורשה, ונקבע בו כי המוביל אחראי לנזק שנגרם במקרה של השמדה, אבדן או נזק לכל כבודה רשומה, אם האירוע שגרם לנזק התרחש בזמן ההובלה באוויר, וכי הובלה באוויר מורכבת מפרק הזמן שבו מצויה הכבודה באחריות המוביל, בין אם בנמל התעופה או במטוס. הוראה זו היא קובעת אחריות כמעט מוחלטת של המוביל לפצות את הניזוק. (והשוו: ע"א 192/83 אל על נתיבי אוויר לישראל בע"מ נ' נעמת, פ"ד לח(4) 57 (1984) (להלן: עניין אל על)). לאיזון, נקבע (בתיקון של סעיף 20) פטור לאחריות המוביל לגבי נזק לכבודה, אם הוא יוכיח כי הוא נקט בכל האמצעים הדרושים למנוע את הנזק או שנקיטת אמצעים כאלו הייתה בלתי אפשרית לגביו, ופטור חלקי או מלא (בתיקון של סעיף 21) אם יוכיח אשם תורם. בפרוטוקול השני תוקן סעיף 22 לאמנת ורשה, ונקבעה בו חבות המוביל לכבודה ומטען רשומים, במקרה של נזק, אובדן או עיכוב, בהתאם למשקלם. (וראו לעניין זה: צו התובלה האווירית (זכויות משיכה מיוחדות), תשל"ט-1978).

8.באמנת מונטריאול נקבעה אחריות המוביל לאיחור בתובלה האווירית של כבודה (סעיף 19), והגבלת חבותו במקרה של נזק, אובדן, השמדה או איחור בהובלת כבודה, כנגזרת של משקלה (סעיף 21). סעיף 31 לאמנה, שכותרתו: "הודעה במועד על תלונות", קובע כי במקרה של נזק, האדם הזכאי למסירה חייב להתלונן בכתב בפני המוביל מיד אחרי גילוי הנזק, ולכל המאוחר בתוך שבעה ימים מתאריך הקבלה במרה של כבודה שנמסרה, ובמקרה של איחור - תוך 21 יום מהתאריך שבו הועמדה לרשותו הכבודה. נקבע עוד כי "לא הוגשה תלונה בתוך הזמנים הנקובים לעיל, לא תשמע כל תביעה נגד המוביל, למעט במקרה של תרמית מצדו".