ת"ק 9739-11-15 רחמים נ' שטרלינג ואח'

לפני תביעה לפיצוי התובעת בגין נזקי פח, שנגרמו לרכבה בתאונת דרכים מיום 14/6/15.

לטענת התובעת, בעודה נוסעת ישר בנתיב היציאה מחניון היכל התרבות בראשון לציון, רכב הנתבעים הגיע מימין ותוך ביצוע פניה ימינה, בחוסר זהירות, פגע ברכבה וגרם לה נזקים כפי שמופיעים בחוות דעת השמאי, שצורפה לכתב התביעה.

הנתבעת 1, שנהגה ברכב הנתבעים בעת קרות התאונה, הכחישה את המיוחס לה בכתב התביעה. לטענתה, זכות הקדימה בחניון היתה שלה, ככל שלא נכח במקום תמרור המורה אחרת. היא נסעה בנתיבה בכוונה לפנות ימינה, לאחר שלא הבחינה ברכב מתקרב, החלה בפניה ימינה כאשר לפתע הגיעה התובעת ופגעה בה עם רכבה בחלקו השמאלי קדמי של הרכב.

לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ונספחיהם, ושמעתי את עדויות הצדדים, ועיינתי בתמונות שהוצגו ממקום וזמן התאונה הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל.

התובעת הציגה בפני בית המשפט תמונות ממקום וזמן התאונה. תמונות אלה מדברות בעד עצמן.

עיון בתמונות מעלה כי התובעת נסעה בנתיבה ישר, במרכז הדרך, כאשר תמרור מורה ישר בכיוון נסיעתה וממילא אין כל תמרור אחר המורה לה לנהוג אחרת. הנתבעת, לעומתה, עמד בהטיה הצידה בטרם השלים את הפנייה ימינה.

הנתבעת ביקשה להשתלב לתוך נתיב נסיעתה של התובעת ובמצב דברים שכזה היה עליה, בטרם תחל בפנייה ימינה- בין אם קיים תמרור אזהרה בין אם לאו- להאט, לבחון את הדרך ורק לאחר שתוודא כי הדרך פנויה תוכל לבצע את פנייתה. בעניין זה אני דוחה את טענתה של הנתבעת 1 זכות הקדימה היתה שלה. מכל מקום, גם אם כך היה הדבר- ולא כך הוא- הרי שזכות קדימה אין לקחת כי אם לקבל.

זאת ועוד, עיון מתמונות ממקום וזמן התאונה מעלה כי התובעת היתה לפני הנתבעת 1 במקום מפגש הדרך וכי הנתבעת 1 ביצעה את הפנייה ימינה תוך שאינה נותנת דעתה לרכב התובעת שנסע בדרך.

התרשמתי לחיוב מעדותה של התובעת באופן בלתי אמצעי ואני מקבלת את גרסתה לפיה הנתבעת 1 עם קרות התאונה אישרה במקום כי היא רואה את עצמה אחראית לקרות התאונה ואף בעלה והיא ביקשו כי תתקן את הרכב במוסך שלהם. תמיכה לדברים אלו ניתן למצוא גם בחילופי המסרונים שבין התובעת לבעלה של הנתבעת 1 לאחר התאונה, שם ביקש בעלה של הנתבעת מהתובעת את פרטי המוסך ואת הצעת המחיר לתיקון רכבה.