כבהה נ' ג'בארין ואח'

ביום 28.11.12, ארעה תאונת דרכים בה היו מעורבים שלושה כלי רכב –מאזדה מ.ר. 86-587-29 שבבעלות התובע (להלן: "המאזדה"). רכב מ.ר. 65-334-06 בו נהג נתבע 1 (להלן: "רכב הנתבע 1") ורכב מ.ר. 26-238-35 בו נהגה נתבעת 2 ( להלן: "רכב הנתבעת 2").

נתבעת 3 היא חברת הביטוח המבטחת את רכב נתבעת 2.

לטענת התובע, עובר למועד בו ארעה התאונה, הוא החנה את רכבו בחניון הסמוך לתחנת הדלק "פז" בכפר קרע ובשלב מאוחר יותר, מששב אל הרכב, הוא הבחין בנזקים שנגרמו לו ובפתק (ת/1) שהונח על שימשת חלונו ובו הודעת השוטר רס"ר אלדד פישר בדבר תאונה שנגרמה לרכב ופרטי כלי הרכב שהיו מעורבים בה. תצלומי הנזקים שנגרמו לרכב התובע וחוו"ד השמאי שבדק אותו מלמדים על פגיעות שונות בחלקו האחורי ובחלקו הקדמי.

במסגרת תביעה זו עותר התובע לחיוב הנתבעים בסך כולל של 10,203.56 ₪ - 8,503.56 ₪ בגין הנזקים המפורטים בחוות דעת השמאי, סך של 700 ₪ בגין שכ"ט השמאי ו- 1,000 ₪ בגין הוצאות שונות נוספות.

בכתב ההגנה שהוגש מטעם נתבעות 2-3, נטען כי נתבע 1 כבר חויב לשלם לנתבעת 3 פיצוי בגין התאונה נשוא תביעה זו, בסך של 11,115₪ וזאת במסגרת פסק הדין (החלוט) שניתן על ידי כב' הרשמת הבכירה ק' מרגולין פלדמן בתא"מ 17276-09-13, על דרך של פשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד-1984 (להלן: "התיק האחר").

לדיון שהתקיים בפני ביום 19.3.15 התייצבו התובע ונתבעות 2 ו-3 בלבד. נתבע 1 אשר כתב התביעה והזימון לדיון נמסרו לידיו כדין, לא הגיש כתב הגנה וגם לא התייצב לדיון ומשכך התקיים הדיון בהיעדרו.

לגרסת נתבעת 2 , במהלך נסיעתה בתוך מתחם תחנת הדלק, פגע בה רכבו של נתבע 1 וכתוצאה מכך נהדף רכבה לעבר רכב התובע אשר חנה במקום ופגע בו.

מתצלומי הנזק שנגרם לרכבה של נתבעת 2 ומחוות דעת השמאי שבדק אותו  (נ/1 ו- נ/2) עולה כי רכב זה ניזוק בצדו הימני ובחזיתו.

בהעדר כתב הגנה ובהעדר התייצבות מטעם נתבע 1 כאמור, עיינתי בכתב ההגנה שהוגש מטעמו בתיק האחר ובעדותו שם, בה הוא תיאר את אופן התרחשות התאונה כך: "אני סיימתי לתדלק והתחלתי לנסוע, אולי במהירות של 5-7 ק"מ והתחלתי לנסוע, היא ( הנתבעת. ר.ס.מ) נגעה בי עם הפינה הימנית קדמית והמשיכה לגעת בי, והמשיכה בנסיעה לדרך העפר. הרכב הנוסף (הכוונה לרכב התובע - ר.ס.מ) עמד בצד ימין של דרך העפר וכך למעשה פגעה גם בי וגם בו. ברגע שהיא נגעה בי, עצרתי מיד ברגע הנגיעה. כאשר אני רציתי לצאת מהמסלול שלי הסתכלתי לשמאלי ולא ראיתי רכבים בנתיב השמאלי והיא נסעה מהר ולכן לא ראיתי, היא לא תדלקה אלא עשתה מסלול עקיפה כי היה פקק בכביש 65 והיא רצתה לקצר את הדרך. היא נסעה במהירות של 35-40 קמ"ש. לא היו רכבים נוספים במסלול השמאלי בו היא נסעה".

לאחר ששמעתי את עדויות התובע ונתבעת 2 שלא נסתרו ועיינתי בראיות שהוגשו מטעמם ובכתבי הטענות והפרוטוקול שבתיק האחר, מסקנתי היא כי האחריות הבלעדית לתאונה שארעה, רובצת על כתפי נתבע 1 המצטייר כמי שהתפרץ עם רכבו אל דרכה של נתבעת 2 באופן שתואר על ידה ובכך גרם לפגיעה ברכבה אשר בעקבות כך פגע גם ברכב התובע. גרסת נתבעת 2 מתיישבת עם אופי ומיקום הנזקים שנגרמו לרכבה, שכן התצלום הראשון ב-נ/1 מלמד על "כניסת" של רכב אחר בדלת הימנית קדמית של רכבה.

הנני קובעת אם כן כי מדובר בתאונה שארעה כתוצאה מנהיגתו הרשלנית של נתבע 1.

התוצאה היא אם כן שאני מחייבת את נתבע 1 לשלם לתובע סך של 9,204 ₪ (נזקי הרכב ושכ"ט השמאי) בתוספת הוצאות בסך 500 ₪, סה"כ – 9,704 ₪.

סכום זה ישולם בתוך 30 יום, שאם לא כן יישא הפרשי הצמדה וריבית עד ליום התשלום בפועל.