ת"ק 9584-05-17 אדן נ' ברטוב ואח'

בפני תביעה כספית בסך 3,000 ₪, שעניינה נזקים שנגרמו כתוצאה מתאונת דרכים. אין חולק, כי רכב הנתבעים פגע מאחור ברכב התובע, וכי רכב התובע פגע מאחור ברכב אחר ("הרכב הקדמי"). הנתבעים פיצו את התובע בעבור הנזקים שנגרמו במוקד הנזק האחורי, והמחלוקת נוגעת למוקד הנזק הקדמי, כאשר התובע טוען כי נהדף אל הרכב הקדמי ע"י הנתבע, ואילו הנתבע טוען כי התובע פגע ברכב הקדמי לפני שפגע בו הנתבע.

נהג הרכב הקדמי לא זומן להעיד. התובע הסביר, כי נהג הרכב הקדמי הוא אדם מבוגר שאינו בקו הבריאות. תיעוד וידאו שהוצג בבית המשפט מלמד כי נהג הרכב הקדמי אינו כה מבוגר, אך גם מדו"ח הפעולה של המשטרה עולה, כי הוא אכן אינו בקו הבריאות, ואף עצירתו בכביש – העצירה שבעקבותיה נגרמה התאונה כולה – היתה כתוצאה מכך שלא חש בטוב. לפיכך, יש להימנע מלזקוף לחובת התובע את אי-העדתו של נהג זה, למרות התרומה שיכול היה לתרום לבירור המחלוקת.

מאידך, גם לא אוכל לייחס משקל לדברים שהובאו מפי נהג הרכב הקדמי באותו דו"ח משטרה, מהם עולה כי הרכב שפגע בו (רכב התובע) נהדף על ידי הרכב האחורי (רכב הנתבע), בהיות דברים אלה בבחינת עדות מפי השמועה.

ואף על פי כן, העדפתי את גרסת התובע, זאת לאור הצטברות משקלן של שתי אינדיקציות אלה, שביחד מספיקות על מנת להטות את הכף, ולו במקצת, לטובת גרסת התובע: ראשית, טענתו של הנתבע כי רכב התובע פגע קודם ברכב הקדמי אינה נשענת על דבר, זולת מראה עיניים, מנקודת מבט אחורית (כשרכב התובע בתווך), לפיו היה רכב התובע עצר בצמוד לרכב הקדמי; ושנית, היקפי הנזק ב-4 המוקדים הרלוונטיים (אחורי הרכב הקדמי, קדמת רכב התובע ואחוריו, וקדמת רכב הנתבעים), מתיישבים יותר עם גרסת התובע.

וביתר פירוט: אילו היה הנתבע מעיד, כי שמע פגיעה של רכב התובע ברכב הקדמי, ומכאן ידע כי היתה תאונה עוד לפני שהצטרף אליה הוא, היה ניתן להתייחס אחרת לעדותו; אולם, משהוא נשען רק על מראה כלי הרכב הצמודים, אין מדובר למעשה על יותר מאשר השערה. ויחודד: ההבדל למראה עיניים בין רכבים צמודים אך לא נוגעים, לבין רכבים צמודים ונוגעים, עשוי להיות קל שבקלים, בוודאי מזווית הראיה של הרכב האחורי; אולם ההבדל ברעש בין פגיעת כלי רכב (שהסבה נזק, גם אם לא נזק חמור) לבין העדר מגע ביניהם, הוא משמעותי בהרבה.

ובאשר להיקפי הנזק: הרכב הקדמי לא ניזוק, ככל הידוע (לא הוגשה תביעה או דרישה, ומסרט הוידאו שהוצג לא נראה נזק כלשהו); נזקו של רכב התובע מאחור גדול פי 4 מנזקו בחזית; ואילו נזקו של רכב הנתבע בחזית היה גדול דיו כדי להביא להשבתת הרכב והורדתו מהכביש. יחס זה שבין היקפי הנזק ב-4 המוקדים הרלוונטיים מאפיין פגיעה חזקה מאחור, המביאה להדיפה ולפגיעה חלשה מקדימה, כתוצאה מכך. מאידך, הגם שאין הכרח בדבר, אילו היה הנזק בחזית נגרם כבר מפגיעה קלה ביותר ברכב התובע, מצופה היה לראות נזק גם ברכב הקדמי, כתוצאה מהמכה החזקה שבאה עתה מאחור, ופגעה ברכב האמור להיות צמוד לחלוטין לרכב הקדמי.

לאור האמור, נוטה הכף לטובת גרסת התובע, ובמשפט האזרחי די בכך, ויש לקבל את התביעה, עקרונית. עם זאת, התביעה כוללת גם אובדן 2 ימי עבודה, ורכיב נזק זה לא הוכח.

לסיכום, אני מקבל את התביעה חלקית, ומחייב את הנתבעים לשלם לתובע סך של 2,207 ₪ (הנזק הישיר), וכן את הוצאות ההליך (כולל האגרה) בסך של 600 ₪, ובסך-הכל: 2,807 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מהיום, אחרת ישא הפרשי הצמדה למדד וריבית כדין מהיום.

החפץ להשיג על פסק-הדין, רשאי לבקש רשות ערעור מבית המשפט המחוזי מרכז, תוך 15 יום.