ת"ק 9570-12-14

בתאריך 6.8.14, בחיפה, התרחשה תאונת דרכים בין רכב התובע, משאית, הנהוג על ידו ובין רכב הנתבעת 2, הנהוג על ידי הנתבע 1 (להלן: "הנתבע") והמבוטח על ידי הנתבעת 3.

כל אחד מהנהגים טען כי התאונה התרחשה כאשר הרכב האחר סטה לעברו.

אין חולק כי התובע נסע מימין לרכב הנתבע.

הנני מקבלת את טענת הנתבע כי הוא שנהג ברכבו בעת התאונה והעובדה כי התובע לא זכור שהנתבע הוא שהיה הנהג – אינה משמעותית לענייננו.

לאחר שנשמעו מלוא הראיות והוגשו לביהמ"ש מלוא הנתונים שהצדדים ביקשו להביא, הנני מקבלת כמהימנים עליי לחלוטין את דברי עדותו של התובע על אופן קרות התאונה וקובעת כי זו ארעה כאשר הנתבע עקף את רכב התובע משמאלו, תוך שהינו חודר לנתיב המיועד לנסיעת המטרונית, במהלך עקיפתו סטה ימינה ופגע עם הדופן של רכבו, בחלק הקדמי והאחורי, בפינה הקדמית שמאלית של הפגוש הקדמי ברכב התובע.

הנני דוחה את גירסת הנתבע כאילו התובע הוא שסטה לעברו ופגע עם הפינה הקדמית שמאלית שלו בדופן האחורי ימני של רכב הנתבע.

דברי עדותו של התובע מתאשרים בתצלומים שהגיש על מקום התאונה ובסימני הנזקים ברכב הנתבע, כפי שנקבעו בדו"ח השמאי שבדק את רכב הנתבע.

אף הנתבע עצמו, בהודעתו לחב' בדג'ט על התאונה, דיווח כי הפגיעה ברכבו היתה "פגיעת פח לאורך צד ימין" (נק/2), בניגוד לדברי עדותו בביהמ"ש על פגיעה רק בחלק האחורי של רכבו.

הנני מקבלת כמהימנים עליי את דברי התובע כי עצר את רכבו במקום התאונה, כאשר הפגוש הקדמי של המשאית נפל ואילו הנתבע נעצר במרחק רב לאחר מכן.