ת"ק 9525-05-17 רוטנר ואח' נ' יורו - ישראל (י.ש) בע"מ

1.בפני תביעה כספית, בסך 31,450 ₪, שעניינה דרישת פיצוי בשל איחור במסירת דירה, ובשל הפרות נטענות אחרות של ההסכם, לרבות ליקויי בניה.

טענות הצדדים

2.בקצרה, אלה טענות התובעים: הדירה שרכשו מהנתבעת אמורה היתה להימסר להם ביום 1.4.2016, ונמסרה בפועל ביום 2.6.2016, דהיינו: באיחור של 62 יום [בכתב התביעה מופיע 63, אך לא זהו סיכום ימי האיחור – צ.ל.]. החוזה עצמו מקנה לנתבעת אפשרות לאחר, שלא בנסיבות מיוחדות, עד 30 יום במסירת הדירה, ולא חלו נסיבות מיוחדות במקרה זה. לפיכך, על פי הוראות סעיף 5א לחוק המכר (דירות), התשל"ג-1973 (להלן – "חוק המכר"), זכאים התובעים לפיצוי בסכום השווה ל-1.5 פעמים דמי השכירות המקובלים עבור דירה מקבילה, לכל חודש של איחור. דמי שכירות אלה, עבור דירה בת 6 חדרים, הם 6,200 ₪ בחודש (זאת בהתבסס על דמי שכירות מוכחים, בסך כ-5,300 ₪ לחודש, בדירות בנות 5 חדרים באותו מקום, על פי חוזים שצורפו לכתב התביעה), ולפיכך סכום הפיצוי המגיע הוא 9,300 ₪ לחודש, ובסך-הכל: 19,530 ₪ [יוער, כי החישוב הנכון, לפי 62 יום, שהם, במקרה זה, חודשיים ועוד יום אחד, הוא 18,904 ₪ - צ.ל.].

3.יתר רכיבי התביעה הם אלה: (א) העיכוב גרם להם לטרחה יתרה ולהוצאות נוספות, בשל הצורך להתגורר בריחוק מהדירה במשך חודשיים, ולפיכך יש לפצותם בסך נוסף של 7,000 ₪; (ב) התברר, לאחר מספר חודשים של נסיונות תיקון תקלה במערכת מיזוג האוויר בדירה, כי הצנרת שהונחה ע"י הנתבעת עקומה. הנתבעת התעלמה מפניות התובעים, ורק לאחר שהודיעו לה, שהוזמן טכנאי פרטי, יצרה קשר והפנתה אותם לקבלן-המשנה האחראי על המיזוג. עלות התיקון היתה 1,170 ₪; (ג) בעת קבלת החזקה, ועל פי המוסכם, התייצב מטעם התובעים מומחה לבדיקת מצב הדירה, אלא שלאחר דין ודברים שהתעורר במקום סולק המומחה בבושת פנים ע"י נציגי הנתבעת, ולפיכך על הנתבעת לפצות את התובעים בסך של 1,500 ₪ (עלות ביקורו של המומחה); (ד) עלות מכתב התראה שנשלח לנתבעת (750 ₪ ומע"מ); ו-(ה) השחתת זמן בשל ההתעסקות בתביעה ובעריכתה, בסך של 1,500 ₪.

4.הנתבעת, מנגד, טוענת כדלקמן: לגבי האיחור במסירת הדירה – הרי שזה נגרם כתוצאה מגורם חיצוני, הנמנה במפורש בהסכם בין הצדדים, כנסיבה מיוחדת, המזכה את הנתבעת בדחיית מועד המסירה, בלא להתחייב בפיצוי כלשהו. גורם זה הוא צו הפסקת עבודה שהוצא לאתר, ושבוטל בהסכמה רק לאחר 55 יום. הצו עצמו הוצא בחוסר סמכות, והנתבעת לא היתה יכולה למנוע אותו או לקצר את תקופת חלותו. זאת ועוד, גם אם ייקבע שיש זכאות לפיצוי לפי חוק המכר, הרי שסכום הבסיס הוא לא 9,300 ₪ בחודש, אלא 4,200 ₪ בחודש בלבד, זאת לאור ההסכמות המפורשות בהסכם, לפיהן סך של 700 ₪ לחודש לחדר משקף את העלות של דמי השכירות (לאחר הכפלתם ב-1.5) של דירה מקבילה [הנתבעת אינה מכמתת טענתה, אולם התוצאה מגיעה לסך 8,538 ₪ - צ.ל.].

5.באשר ליתר הרכיבים, אלה טענות הנתבעת (חלקן, אעיר, רק משתמעות מכתב ההגנה ולא נכתבו בו במפורש): (א) נכלל בפיצוי המוסכם כדלעיל; (ב) עם המסירה, ניתנו לתובעים גם פרטי ההתקשרות עם ספקי המתקנים השונים בדירה, לרבות לעניין המיזוג, ולמעלה מכך, מדובר בתקלה שארעה לאחר חודשים ארוכים של שימוש, ואין כל ראיה כי מדובר בליקוי מבני; (ג) אנשי הנתבעת לא סילקו את המומחה מהמקום, ואם נמנעה ממנו האפשרות לבצע את הבדיקה, הרי שהיה הדבר מחמת שהוא עיכב את תהליך המסירה ואת עובדי הנתבעת, והנתבעת אינה מחויבת לאפשר לו לבצע את הבדיקה על חשבון זמנה; (ד) ו-(ה) מוכחשים באופן כללי.

הדיון והראיות

6.לדיון התייצבו, לבד מהתובעים, רק נציגה אחת של הנתבעת, הממלאת תפקיד סמנכ"לית בחברה. בהגינותה הודתה, כי אינה מעורבת אישית בחלקים נרחבים מהנושאים הנדונים בתיק זה, אולם היא מיודעת לגביהם.

7.התובעים התייחסו בדיון לטענתה המרכזית של הנתבעת, לעניין צו הפסקת העבודה, והעידו, כי לאחר בירור שערכו (מסמכים רלוונטיים הוגשו וסומנו ת/1), צו הפסקת העבודה היה לגבי בניין מס' 2 בלבד מתוך הפרויקט, בעוד דירתם היא בבניין מס' 1. לעניין זה הם הפנו לתרשומת שערך מהנדס האתר, מר מתן טלית, ע"ג העתק צו הפסקת העבודה. עוד העידו, כי בפועל, בעיניהם ראו כי בעוד העבודה בבניין מס' 2 נפסקת, העבודה בבניין מס' 1 לא נפסקה, וכך גם אושר להם טלפונית ע"י עובדת של הנתבעת. בנוסף, ממילא מדובר בצו הפסקת עבודה שהוצא בשל מחדלה של הנתבעת, בהעסקת שוהים בלתי חוקיים, שאף יידו אבנים מתוך הבניין, והביאו למעורבות המשטרה.

8.בעניין זה העידה נציגת הנתבעת, כי הצו אינו מפריד בין הבניינים, כי התרשומת שערך המהנדס מתן טלית מיועדת לצורך בקשת צמצום הצו, ואינה מבטאת את תוקפו, בעת שנמסר, וכי בפועל העבודה הופסקה גם בבניין מס' 1 (למעט אם נמשכה, שלא על דעת הנתבעת, על ידי מי מקבלני המשנה).