ת"ק 9403-12-15 צבי נ' שמרת הזורע (1999)

לפניי תביעת התובע, שרכש ביום 27/8/13 מיטה עם ארגז מצעים ושתי ארוניות לילה, ומצא כי סופקה לו ביום 14/11/13 מיטה, שחלק ממנה נשבר והמרכיבים לא גילו לו זאת, אלא חיזקו את החלק השבור בבורג (לכתב התביעה צורפו תמונות צבע ברורות). שווי המיטה וארגז המצעים 3,836 ₪ + 764 ₪ = 4,600 ₪ ועוד 400 ₪ הובלה. נסיונות הנתבעת לתקן את החלק בין התאריכים 27/11/13 עד 6/7/14, במשך כארבעה עד ששה ביקורים לא צלח, וכשלושה שבועות, אחרי שהותקן חלק חלופי, שיוצר מחדש, גם הוא נסדק.

התובע עותר להחלפת המיטה וארגז המצעים בדגם זהה, כפי שהובטח לו טלפונית לפני התיקון האחרון, ולחלופין להשבת כספו.

הנתבעת אינה מתכחשת לכל טענות התובע, אך טוענת כי אין הוא זכאי להחזר כספי, מאחר והמיטה וארגז המצעים יוצרו במיוחד עבורו עקב המידות המיוחדות (סעיף 6(א)(2) לחוק הגנת הצרכן (ביטול עיסקה), תשע"א-2010), וכי הוא חתם על תנאי זה. על כן טוענת הנתבעת כי התובע זכאי לתיקון נוסף של החלפת החלק הסדוק או לקבלת זיכוי לרכישת מיטה וארוניות אחרות בערך קנייתו המקורית.

אני קובעת כי אין לנתבעת כל הגנה בפני התביעה, ומחייבת אותה להשיב לתובע את כספו, בתוספת הוצאות, ולפנות את הרהיטים מביתו.

אין רלוונטיות לטענת הנתבעת, שהתבדתה, לפיה התובע היה מודע לכך שהריהוט הינו בהזמנה מיוחדת. טענתה בכתב ההגנה נסתרה בדיון, עת התובע הציג את ההזמנה המקורית, הסכם המכר ותעודת האחריות (ת/1) והתברר כי אין בהם כל הערה, כפי שצוטטה לכאורה בסעיף 4 לכתב ההגנה "התובע בחר מיטה במידה 160/190 מידה שאינה סטנדרטית ואף אישר בחתימתו על טופס ההזמנה את ההערה שלהלן: "הטובין בהזמנה מיוחדת בהתאם לדרישת הלקוח" (ההדגשות במקור, ג.ס.ב.). התברר כי ההערה כתובה במסמך פנימי של הנתבעת, המצוי רק ברשותה והתובע אינו חתום עליו (נ/1). אני מקבלת את טענת התובע כי לא נאמר לו כי הריהוט אינו במידה סטנדרטית, בהזמנה מיוחדת. כאמור אין לייחס להסבר, שנתנה נציגת הנתבעת, משמעות מאחר ועילת התביעה אינה מבוססת על תקנות הגנת הצרכן (ביטול עיסקה) הנ"ל. חוק זה מקנה זכות ביטול ללא סיבה.

עסקינן באי התאמה לפי חוק המכר, תשכ"ח-1968, והנתבעת הפרה את חיוביה משמסרה לתובע, מוצר פגום, "נכס שאין בו האיכות או התכונות הדרושות לשימושו הרגיל או המסחרי או למטרה מיוחדת המשתמעת מן ההסכם".

משלא תיקנה הנתבעת את ההפרה תוך זמן סביר, ובענייננו התובע נתן לנתבעת מספר הזדמנויות לתקן את הסדק, אך זה חזר על עצמו, עומדות לזכות התובע כל התרופות בשל הפרת חוזה (סעיפים 27, 28 לחוק המכר). לפיכך זכאי הוא לעמוד על ביטול החוזה, והשבה מלאה (סעיף 21 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ז-1973, סימן ב' לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א-1970).

אני מקבלת את טענת התובע כי הובטח לו ע"י גב' אורלי, מנהלת שירות לקוחות, כי אם לא יצלח התיקון יקבל את כספו בחזרה (סעיף 6.5 לכתב התביעה). נציגת הנתבעת, שהתייצבה לדיון, לא פגשה את התובע מעולם ולא טיפלה בפנייתו (בניגוד להנחיית פסק הדין רע"א 6892/13 חיימוביץ נ' אוריון, 23.2.2014, מופיע בנבו), ועל כן לא יכלה לשלול את טענתו העובדתית.

אני דוחה את טענת הנתבעת לשיהוי ולקיזוז שווי שימוש התובע במיטה, וקובעת כי לאור התנהלות הנתבעת בעת אספקת הסחורה הפגומה ללא ידועו, ובאי הצלחתה לתקן את הפגם במשך שבעה חודשים, היה מקום לחייבה גם בפיצויים לתובע, והסכום היה עולה על הנאת התובע משימוש במיטה. חלוף שנה וארבעה חודשים מסיום ההדברות בין הצדדים ועד הגשת התביעה אינו שיהוי, ולא נטען מה הנזק שנגרם לנתבעת.

אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע את עלות המיטה, ארגז המצעים ועלות הובלתם והרכבתם בסך כולל של 5,000 ₪, את אגרת המשפט ששילם בסך 50 ₪ ואת הוצאות המשפט בסך 400 ₪. סה"כ סכום פסק הדין לתשלום, תוך 30 יום ממסירת פסק הדין, 5,450 ₪.