ת"ק 9321-11-15 כהן ואח' נ' קוגמן

תביעה כספית בסכום של 23,820 ₪, לפיצוי בגין הוצאות שהוציאו התובעים לשם תיקון רכב שרכשו מהנתבע, וכן בגין נזקים נוספים שנגרמו לפי הטענה.

רקע עובדתי 

1.בחודש אוגוסט 2015 רכשו התובעים מהנתבע רכב מסוג פולקסווגן שנת ייצור 2009. לאחר הרכישה התברר לתובעים שהרכב לקוי, ישנה נזילת שמן, מנוע הרכב אינו תקין ויש צורך להחליף את בוכנות המנוע. התובעים נאלצו לשאת בהוצאות התיקון, ומכאן תביעתם.

2.הנתבע מודה שהרכב שמכר לתובעים לא היה תקין, אך הוא טוען שהתובעים ידעו על כל הליקויים הקיימים ברכב, והם החליטו במודע לרכוש את הרכב במצבו הלקוי, ולשלם עבורו מחיר נמוך משמעותית ממחיר המחירון.

3.התובעים מכחישים טענות אלו וטוענים שהנתבע הסתיר מהם את מצב הרכב, הוא לא אפשר להם לבדוק את הרכב במכון מורשה, והם לא היו רוכשים רכב עם תקלות כה כבדות במנוע.

4.מטענות הצדדים עולה שאין למעשה מחלוקת שהרכב שנמכר היה לקוי, אין גם מחלוקת שהנתבע היה מודע לליקויים הקיימים, והמחלוקת היא אך לעניין ידיעת התובעים.

דיון והכרעה 

5.בחנתי את גרסאות הצדדים, העדויות והמסמכים. הגעתי למסקנה כי יש להעדיף את גרסת התובעים לפיה הנתבע לא גילה להם את מצב הרכב לאשורו. התמונה המצטיירת ממכלול הראיות היא שהתובע היה מודע אמנם לקיומם של ליקויים ברכב, אך הוא לא ידע טיבם והיקפם, והוא לא ידע שמדובר בליקויים כה משמעותיים למנוע הרכב. מספר טעמים מובילים למסקנה זו.

ראשית, התובע טוען שטרם הרכישה הוא ביקש לבדוק את הרכב במכון בדיקה מורשה, אך הנתבע סרב, היפנה אותו למוסך ולהיסטורית הטיפולים של הרכב במוסך בו הוא טופל, וטען שדי באלו כדי להיווכח שהרכב תקין. בכתב הגנתו מודה הנתבע בטענת התובע וטוען כי הוא לא מצא מקום לבזבז זמן על בדיקות הרכב (סעיף 14). אני סבורה כי סירובו של הנתבע לאפשר בדיקה רצינית לרכב נועדה למנוע מהתובע לעמוד על מצב הרכב לאשורו, והטענה לפיה הנתבע לא רצה לבזבז על כך זמן, אינה סבירה.

שנית, התקלות שהיו ברכב לא היו קלות ערך, מדובר היה בליקויים משמעותיים ביותר במנוע הרכב. בין הצדדים נחתם זיכרון דברים, בו נכתב שהמוכר מתחייב שהרכב לא עבר תאונות, שהקונה בדק את הרכב ומצבו ידוע. כך נכתב, למרות שניתן היה לצפות כי בזיכרון הדברים תהא התייחסות מפורשת לכך שהרכב לקוי אך הוא נמכר במצבו ובמחיר נמוך במיוחד, בעיקר כאשר הצדדים ציינו במפורש את התחייבות המוכר כי הרכב לא עבר תאונות.

שלישית, לאחר שהתגלו התקלות ברכב, התובע פנה לנתבע במכתב בו הוא כותב שהוסתר ממנו מידע חיוני ונזילת השמן הקיימת אינה נובעת מבעיית איטום שכפי שנאמר לו, אלא מפגמים במנוע. מכתב זה, מזמן אמת, מעיד על גרסתו הראשונית של התובע. התובע אינו מתכחש לכך שהיה מודע לנזילת השמן, אך הוא טוען כי לא ידע על הפגמים במנוע.

רביעית, לא שוכנעתי שמחיר הרכב היה נמוך משמעותית ממחיר השוק, והוא לקח בחשבון את עלות התיקון. התובעים שילמו עבור הרכב 78,000 ₪. הנתבע טוען שמחיר המחירון היה אותה עת 83,000 ₪ ומחיר הרכב המשוקלל היה גבוה יותר, 89,202 ₪ לאור תוספות שונות שהותקנו ברכב. לא ברור מהיכן נלקחו המחירים הנטענים, ולא הוצג מחירון מסודר. אולם אף אם אניח כי אלו המחירים, אין בהם כדי לתמוך בטענה שעלות התיקון שוקללה במחיר הרכב. עלות התיקונים היתה 20,717 ₪ ופער המחירים אינו מתיישב עם עלות זו.

לאור האמור, הגעתי למסקנה כי הנתבע לא גילה לתובע את מלוא המידע הנחוץ.

6.התובעים אינם מבקשים לבטל את העסקה אלא לפצותם על ההוצאות שנאלצו להוציא. לאור המסקנה לפיה הנתבע הטעה את התובעים והסתיר מהם מידע נחוץ, זכאים התובעים לפיצוי על מלוא נזקיהם.

7.ואלו הנזקים הנתבעים:

עלות תיקון הרכב בסכום של 13,000 ₪ - סכום זה הוכח כנדרש והתובעים זכאים לפיצוי מלא בגינו (העלות בפועל נמוכה מהצעת המחיר מאחר והתובע הצליח לקבל את השתתפות היצרן בעלות התיקון).

שכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪ - סכום זה לא הוכח ולא הוצגה קבלה.

נסיעות והפסד ימי עבודה – 2,580 ₪ - עלות הנזק לא הוכחה וייפסקו הוצאות כלליות שיתייחסו הן לראש נזק זה והן לטענות לעוגמת נפש, ביזוי והשפלה.