ת"ק 9156-10-16 ד. נ' נדאל ואח'

העובדות 

1. עניינה של התביעה דרישת התובע לפיצויו בסך 4,235 ₪, עבור נזקים שנגרמו לרכבו בתאונה בה היה מעורב הרכב בו נהג נתבע 1.

התאונה ארעה ביום 20.12.15. נטען ע"י התובע כי הנזקים, עפ"י חוו"ד שמאי, נאמדים בסך של 14,157 ₪ בתוספת שכ"ט שמאי בסך 1,400 ₪. נתבעת 2 שילמה סך של 11,129.49 ₪ בלבד ונותר סך של 4,235 ₪ לתשלום.

לתביעה צורפו חוו"ד שמאי מיום 22.11.15, מכתב מהשמאי מטעם התובע מיום 21.4.16, ומכתב לתובע מטעם נתבעת 2. במכתב השמאי מיום 21.4.16 צוין כי בעקבות התאונה מושא התביעה, רכב התובע ניזוק "לכל אורך חלקו הימני", וההפחתה שבוצעה ע"י נתבעת ,2 בסך 4,235 ₪, בטענה כי הרכב ניזוק אך ורק בדלתות, בטעות יסודה ואינה עולה בקנה אחד עם בדיקתו את הרכב בסמוך למועד אירוע התאונה.

במסמך מטעם נתבעת 2 לתובע נכתב כי נתבעת 2 ביצעה העברה בנקאית לחשבונו בסך 11,129.49 ₪ וכי לא אושרו לו רכיבי הנזק הבאים:

• ירידת ערך בגובה 4%. נכתב כי עם קבלת הסריקה הביטוחית ייבחן התשלום בגין ירידת הערך.

• שכ"ט שמאי אינו במתחם הסבירות באומדנת נזק זה ואינו תואם את מחירי השוק.

• על פי גרסת הנתבע 1 הנזק לרכב נגרם בדלתות ימין בלבד ולא לכל אורך צד ימין ולפיכך קוזזו הסכומים הבאים:

  1. עבודות פחחות – קיזוז בסך 1,193 ₪, כולל מע"מ.

  2. צביעה – קיזוז בסך 3,042 ₪, כולל מע"מ.

  2. בכתב ההגנה מטעם הנתבעים הוכחש האמור בכתב התביעה. נטען כי אין בתביעה פירוט לגבי הנזקים הנתבעים ועל כן דינה להידחות על הסף.

  נטען כי הנתבעים מודים באחריותם בתאונת הדרכים מושא התביעה, אך התובע עותר לפיצוי בגין נזק לכל אורך צד ימין, שמקורו כלל אינו מהתאונה דנא.

  נתבעת 2 פיצתה את התובע בסך 11,129 ₪ אך לא פיצתה אותו בגין פחחות וצביעה, זאת נוכח למיקום הנזק.

  לעניין ראש הנזק "עגמת נפש ובזבוז זמן" טענה נתבעת 2 כי התובע לא הוכיח את רכיב זה ובכלל אין לפצות בגין רכב זה בתביעה כגון דא, שאינה תביעת נזקי גוף.

  ביהמ"ש התבקש לדחות התביעה ולחייב התובע בהוצאות משפט.

  3. בדיון שהתקיים לפני ביום 6.2.17 נכחו התובע, נתבע 1 ונציג נתבעת 2, צבי נוביק.