ת"ק 9137-09-13 מורינו נ' פאר ואח'

בפני תביעת התובע לפיצוי על נזקים שנגרמו לרכבו מסוג קאיה מס' רישוי 5774979 (להלן: "רכב התובע") וזאת לטענתו כתוצאה מפגיעה של רכב מס' רישוי 7165659 שהיה נהוג באותה העת על ידי הנתבע מס' 1 והשימוש בו מבוטח על ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבע").

התביעה הועברה לבירור בפני לאחר שנשמעו עדויות הצדדים בפני כב' הרשם הבכיר צ'יזיק וזאת בהתאם להחלטת כב' הנשיא מיום 25.2.14 ולנוכח היות אשתו של התובע, שהיא העדה מטעמו, עובדת בימ"ש השלום בחיפה.

הנהגת ברכב התובע במועד הארוע, היתה אשתו של התובע, אשר נסעה במעלה רחוב בלפור בחיפה וכפי שתארה בעדותה, בעת שחלפה על פני היציאה מרחוב הלל, חשה חבטה בחלק האחורי ימני של רכבה. כשהביטה ימינה הבחינה ברכב הנתבע אשר ביקש לצאת מרחוב הלל ולהשתלב ברחוב בלפור המצוי בניצב ובצמוד לרכבה. הנהגת לא יצאה מיד מהרכב שכן במקום היה בפקק תנועה הנע במעלה רחוב בלפור, שהיה עמוס באותה עת, ולפיכך, סימנה לנתבע שיתקדם בנסיעה אחריה והצדדים עצרו בצד הכביש, לאחר הפניה בסוף העליה, והחליפו ביניהם פרטים.

כבר במועד זה, טען הנתבע בפני הנהגת כי הוא לא פגע ברכבה וזאת על אף שברכבה נראו סימני שפשוף מהחלק האחורי של הדלת הקדמית-ימנית, לאורך הצד הימני עד לכנף האחורית.

הנתבע בעדותו ציין כי אמנם ביקש לצאת מרחוב הלל ולפנות ימינה ברחוב בלפור, אולם מאחר ובנתיב השמאלי ברחוב הלל עמד רכב אחר אשר התקדם והסתיר לו את שדה הראיה, התקדם אף הוא מעט על מנת לבדוק אפשרות ההשתלבות. לטענתו במהלך התקדמות זו אכן הבחין ברכב התובע חולף על פניו אולם, לטענתו הוא לא פגע ברכב התובע, ותמיכה לכך הוא מוצא בעובדה שאצלו ברכב לא היה נראה כל סימן. הנתבע הוסיף וציין כי לאור פניית הנהגת אליו, אכן עצר את רכבו כדי לבדוק את טענתה, ראה את סימני השפשוף ברכב התובע, ואף נתן את פרטיו בהתאם לחובתו לעשות כן, אולם במהלך העדות עמד על כך שרכבו לא פגע ברכב התובע. לתמיכה נוספת בטענתו זו, ביצע הנתבע מדידה של גובה סימני השפשוף ברכב התובע לעומת גובה החלקים הבולטים בחזית רכבו, אשר לטעמו יש בתוצאותיה להעיד שאין אפשרות שרכבו הוא שגרם לאותם סימני שפשוף.

במהלך עדותה של הנהגת, היא עומתה עם האפשרות שדווקא הרכב האחר שביקש לצאת מרחוב הלל, זה שעמד בנתיב השמאלי יותר, הוא שפגע ברכבה אולם, היא עמדה על דעתה כי כשהרגישה בחבטה, הסתכלה מיד ימינה והבחינה ברכב הנתבע שהוא צמוד בניצב לרכבה, ומכאן הסיקה שרכבו הוא שפגע ברכבה. אינני מתעלמת מהעובדה שהנהגת טענה בעדותה שהיא היתה בכלל בעצירה בעת שהרגישה את החבטה, דבר העומד בניגוד גמור לאופי סימני השפשוף המעידים בבירור שרכב התובע היה בתנועה, אולם חרף זאת, אינני מוצאת לפקפק בשאר חלקי עדותה של הנהגת באשר למועד הרגשת החבטה ברכבה והבחנתה ברכב הנתבע דווקא.

טענה אחרת בפי הנתבעים היתה כי יתכן ומדובר בשפשוף ישן שהיה קיים ברכב התובע, וכי התובע בתביעתו זו ואשתו במועד הארוע, מנסים ליחס את הפגיעה שלא כדין, לנתבע. לא מצאתי תימוכין לטענה זו של הנתבעים, ולא מצאתי כל הסבר מדוע תטפול אשת התובע את הפגיעה דווקא על הנתבע.

לאחר שמיעת העדויות בפני ועל אף שעדותה של אשת התובע הינה עדות יחידה של בעל דין (שכן ברור כי קיימת זהות מוחלטת במקרה זה באינטרסים שלה ושל בעלה), אני סבורה כי די בה בצירוף תמונות הנזק שצולמו בסמוך לאחר הארוע והנתבע אישר כי אכן משקפות את סימני השפשוף שראה לאחר עצירת הרכבים כדי להוכיח גרסתה.

עדותו של הנתבע המאשר כי היה צריך להתקדם מעט לתוך רחוב בלפור על מנת לבחון את אפשרות השתלבותו, אף מחזקת את תאורה של הנהגת לארוע, שכן ככל הנראה במהלך אותה התקדמות, כאשר רכב התובע חלף על פניו, ארע אותו שפשוף בין הרכבים שהנתבע לא חש בו כלל ואילו הנהגת הרגישה אותו כחבטה מצד ימין.

אינני מקבלת טענת הנהגת כי מדובר היה בחבטה חזקה שכן ברור מסימני השפשוף שלא כך היו פני הדברים. עם זאת, גם באם מדובר בחבטה קלה, הרי שעצם העובדה שהנהגת חשה בה באותו רגע ומיד הפנתה ראשה וראתה את רכב הנתבע בצמוד לרכבה, היא הקושרת בין אותם סימני שפשוף לבין הארוע הנטען.