אלפסי נ' משאבות בטון פריג' סרחאן ח.פ 514607068 ואח'

לפני תביעה על סך כ-33 אלף ₪ שעניינה נזקים שטוען התובע שנגרמו לו על ידי הנתבעות בקשר לעבודות בטון שבוצעו עבורו. 

כעולה מכתב התביעה ומהדיון רכש התובע מהנתבעות בטון לבניית ביתו אולם התברר כי הבטון שסופק לא עומד בדרישות מכון התקנים ולעמדתו, מכיוון שהנתבעות נמנעו מלהכניס לבטון חומר מעכב כנדרש ובשל כך נעשה שימוש בבטון "שרוף", כלשונו.

הנתבעות, באמצעות נציגיהם מר פריג' ומר שופט, דחו טענות התובע. לגרסתן, אכן בבטון שסופק כבטון להחלקה נעשה שימוש בכמות קטנה יותר של חומר מעכב אולם הבטון שסופק לתובע היה תקין ועמד בבדיקות המקצועיות מטעמן.

עוד נטען כי בשל תקלה שהתרחשה בעת יציקת הבטון באחת המשאבות נגרם עיכוב ביציקה – אולם המהנדס מטעמו של התובע אישר את המשך היציקה ועליו האחריות לתוצאה.

כידוע, בהליך אזרחי על התובע להוכיח תביעתו. המוציא מחברו – עליו הראיה.

לכתב התביעה לא צירף התובע כל מסמך והערת בית המשפט בעניין זה אף נרשמה בהחלטה בדיון הראשון מיום 6.12.16. עד לדיון הנוסף, ביום 28.3.17, לא הוגש דבר לעניין זה לתיק בית המשפט.

בדיון עצמו הציג התובע מסמכים:

דו"ח בדיקת מכון התקנים (מספר 9511129854) המתייחס ליציקת בטון מיום 14.6.15 ולבדיקה שנערכה ביום 30.6.15. בדו"ח מצוין כי חוזק הלחיצה לדוגמאות שנלקחו היה 12-11.5. אין התייחסות בדו"ח למשמעות תוצאה זו והאם מדובר בתוצאה תקנית אם לאו (בדיון טען התובע בעל פה כי תוצאה תקנית היתה אמורה להיות בערך של 30).

בנוסף, הציג התובע הסכם הצעת מחיר עם הנתבעת 2, תעודות משלוח וקבלה, ומסמך בכתב ידו של נציג הנתבעות, מר פריג', המאשר כי הוא אחראי על העבודה.

נציגי הנתבעת טענו בדיון כי המסמכים לא מלמדים על פגם שנפל בבטון ("אין כאן בדיקה מקורית של מכון התקנים שקובעת כי הבטון לא טוב" – עמ' 6 לפרוטוקול, שורה 24).

דין התביעה להדחות.

לא מצאתי כי עלה בידי התובע להרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו. הראיות שבפני בית המשפט דלות ולא מספקות – המסמכים שצירף לתיק בית המשפט (כאמור, במעמד הדיון עצמו בלבד) אכן מלמדים, לכאורה, על בדיקה שנערכה לבטון שנוצק בביתו, אולם לא ניתן ללמוד מהם על תקינותו או אי תקינותו. היה על התובע להציג ראיות משלימות – חוות דעת מקצועית או, לכל הפחות, הערות בתוצאות בדיקת מכון התקנים המלמדות על משמעות הנתונים המפורטים – שיש בהן כדי לבסס טענותיו במידה מספיקה. הדבר לא נעשה, ומשכך, לא הורם הנטל כנדרש.

בנסיבות, ובשים לב לנסיבות העדרות נציג הנתבעות מהדיון הראשון שנקבע ולעובדה כי בשל כך נדרשה דחייתו של הדיון באופן שגרם להתמשכות ההליכים – אין צו להוצאות.