ת"ק 9053-08-15 גרינברג נ' סופר אלקטריק ס.פ בע"מ

בפני תביעה בסך 5,345 ₪. התובע טען כי הנתבעת פנתה אליו בהצעה למתן שירות תיקונים למוצרי החשמל שלו, תמורת 93 ₪ לחודש. סוכן הנתבעת שהגיע לביתו רשם את רשימת המוצרים מבלי לבדוק אם הם קיימים או תקינים. כעבור חודש פנה אליו הסוכן בהצעה, שאותה קבל התובע, לבטח גם את דוד השמש - תמורת תוספת של 25 ₪ לחודש.

לאחר למעלה משנה היתה לתובע נזילה מדוד השמש ולאחר טלפונים רבים לנתבעת הגיע, כעבור 3 ימים, איש מקצוע מטעמה, שכתב שאין אפשרות לתקן את הנזילה כיוון שהדוד חלוד באופן חמור וכך הדבר גם ביחס לקולטים.

התובע פנה אל הנתבעת פעמים רבות בטלפונים ובפקסים אך לא נענה. אמנם הבטיחו לו שיחזרו אליו אך בפועל לא עשו כן.

בלית ברירה החליף התובע את דוד השמש והקולטים שלו לחדשים, בעלות של 3,100 ₪ (התובע הציג חשבונית רכישה מתאריך 25.3.15)..

התובע דרש מהנתבעת להפסיק את שירות הביטוח אך החיובים המשיכו לרדת מכרטיס האשראי שלו.

ביום הגשת התביעה, כך טען התובע, גבו ממנו 1,745 ₪ בגין 14 ו-15 חדשים בהתאמה. התובע תבע את השבת סכומים אלה ואת עלויות רכישת הדוד החדש ובנוסף פיצויים על עגמת נפש בסך 500 ₪.

הנתבעת טוענת כי ההתקשרות הראשונית בין הצדדים, לתקופת שירות של 48 חודש, בוצעה בתאריך 14.2.14 וההתקשרות השניה של דוד השמש בוצעה בתאריך 18.3.14.

כן טענה כי הטכנאי קבע שכל החיבורים של הקולט והדוד – בצד הקולט - רקובים וחלודים לגמרי וכי יש להחליף את הקולטים, דבר שאינו כלול בכתב השירות.

היא הדגישה כי על פי סעיף 10 לכתב השירות שצרפה, נזקי חלודה מוחרגים מהשירות.

כן נכתב, כי מוצר שאין אפשרות לתקנו, ניתן לרכשו מהנתבעת במחיר עלות.

לטענת הנתבעת – עם קבלת פקס מהתובע המבקש לבטל את השירות, התקשרה אליו מנהלת שירות לקוחות ובררה מדוע. התובע הודיע לה כי באותו רגע ממש נמצא אצלו טכנאי שמחליף לו את הדוד והקולטים. מנהלת שירות הלקוחות הציעה לתובע לבטל את ההסכם תמורת דמי ביטול של 180 במקום 225 כנקוב בחוזה (25%) וכן הוצע לתובע שכדי להשאר בשירות ישלם רק עבור ביקור הטכנאי. התובע סרב. לאחר מכן חלה התקדמות בהצעות הנתבעת ומנהלת שירות הלקוחות הציעה לתובע כי הסכם השירות יבוטל ללא דמי ביטול אך כנגד חיוב התובע בדמי ביקור הטכנאי מטעמה.

לטענת הנתבעת התובע הסכים לביטול כתבי השירות (כך שיזוכה בסך של 474 ₪) וזוכה בסכומים של 456 ₪ ו-300 ₪. לא ברור מה פשר ההבדל (אמנם 18 ₪) בין הסכומים כמופיע בכתב ההגנה של הנתבעת. התחשיב שבצעה הנתבעת גם אינו ברור מקריאת מעקב שיחות הטלפון שלה עצמה.

לא ברור מדוע רצתה הנתבעת לחייב את התובע ב180 ₪ עבור ביקור הטכנאי כשבכתב השירות שלה עולה ביקור זה 68 ₪ השתתפות עצמית ו-100 ₪ בגין ביקור שווא.

בדיון שהתקיים בפני טען התובע כי נציג הנתבעת דפק על דלתו ונכנס להציע הצעה. הנתבעת טענה כי מדובר היה בפגישה שתואמה מראש.

היא טענה כי הסכימה להחזיר לתובע את מחצית דמי השירות ששילם על כתב השירות של הדוד. התובע טען כי לא נאמר לו על החרגה בכתב השירות. נציג הנתבעת הפנה לכתב השירות שנשלח לתובע לאחר שבועיים ובו סעיף הביטול.

במהלך הדיון הצעתי לצדדים פשרה אך התובע לא הסכים לה.