ת"ק 9036-01-15

1.רכבה של התובעת, טויוטה היילקס, מס' רישוי 94-432-57 (להלן: "הטויוטה"), נפגע וניזוק בתאונת דרכים שאירעה ביום 19/8/14 באחד מרחובות סחנין (להלן: "התאונה").

בעת אירוע התאונה נהג בטויוטה מר סמי שעבאן, בעלה של התובעת (להלן: "סמי").

בתאונה היה מעורב רכב מזדה 2, מס' רישוי 76-433-65 (להלן: "המזדה"), שהיה נהוג על ידי נתבעת 1 (להלן: "הנתבעת").

במועד אירוע התאונה היה המזדה מבוטח אצל הנתבעת 2, בפוליסת ביטוח אחריות כלפי צד ג', בגין נזקי רכוש.

2.לטענת התובעת, התאונה ארעה באשמת הנתבעת. לכן היא הגישה את התביעה שבפניי, בה היא עותרת לחייב את הנתבעות לפצותה בגין הנזקים שנגרמו לה, לטענתה, כתוצאה מהתאונה.

לטענת הנתבעות, התאונה ארעה באשמתו של סמי. עוד נטען על ידי הנתבעות כי מירב הנזקים לטויוטה, המפורטים בחוו"ד השמאי שצורפה לכתב התביעה, לא נגרמו בתאונה. לכן מבקשות הנתבעות לדחות את התביעה ולחייב את התובעת בהוצאות משפט.

3.על סמך העדויות ושאר הראיות שהובאו בפניי, לרבות התמונות שצולמו על ידי הצדדים ומיקום הפגיעות בשני כלי הרכב, אני קובע כי התאונה אירעה באשמתו הבלעדית של סמי, שבהגיעו לצומת פנה ימינה, מבלי לעצור, למרות ששדה הראייה שלו לכיוון ימין הינו מוגבל בשל גדר אבן המקיפה את הבית הנמצא בפינת הרחוב, בצד ימין כיוון נסיעתו (כפי שרואים בתמונות). מכיוון שלא עצר, לא הבחין מבעוד מועד במזדה שהגיע לצומת מימינו ולא נתן לו זכות קדימה, כמתחייב מהוראת תקנה 64 (א) (1) לתקנות התעבורה תשמ"א – 1981.

למניעת ספיקות הנני להבהיר כי לא נעלמה ממני טענת התובע כי עצר לפני הכניסה לצומת, אולם טענתו זו נסתרת ע"י עדותו של מר עיוש כמאל, שבעת אירוע התאונה ישב בטויוטה ליד סמי. כאשר נשאל "נסעתם נסיעה רצופה או שעצרתם ?", השיב "נסענו כל הזמן לאט, (עמ' 4 לפרוטוקול שורות 15,14).

כן לא נעלמה ממני טענת התובע כי לא ראה את המזדה מבעוד מועד משום ש"היא (הכוונה לנתבעת מ.א.) באה במהירות" (עמ' 2 לפרוטוקול שורות 29,25), אולם טענה זו מופרכת על פניה, שכן עובר לאירוע התאונה חנה המזדה ליד ביתה של הנתבעת (הוא הבית שבפינה הרחוב) ובקושי הספיק לנסוע מס' מטרים בודדים. איזו מהירות ניתן לפתח במרחק כה קצר?