ת"ק 8914-11-15 רדא נ' אדוואר

1.בפניי תביעת התובעת בהליך של תביעה קטנה לפיצוי בגין נזק שגרם לטענתה הנתבע המתגורר בבית השכן, למחיצה הבנויה על חומה המפרידה בין בתי הצדדים.

לצדדים שהם שכנים קיר משותף. זאת ועוד, בין חצרות הבתים בנויה גדר אבן המפרידה בין החצרות, שמעליה בנתה התובעת עוד בעת שבעלה המנוח היה בין החיים מחיצה שקופה (תמונה מצורפת ת/1). אין מחלוקת שהמחיצה נבנתה באישורו של הנתבע וכי התובעת ובעלה המנוח נשאו בעלות בנייתה.

2.לטענת התובעת בעת ששיפץ הנתבע את החומה המפרידה בין הבתים מצד ביתו, צבע את המחיצה שהיתה שקופה בצבע אטום וזאת ללא הסכמתה. בגין כך טוענת התובעת לפיצוי כספי בסך של 4,700 ₪ המשקף עלות החלפתה.

3.הנתבע אישר שהמחיצה נבנתה באישורו על החומה המשותפת המפרידה בין הבתים. הנתבע גם מאשר שצבע את המחיצה בצבע אטום, אך זאת לטענתו לאחר שקיבל אישור מבתה של התובעת.

על פי הוראות תקנה 15(ב) לתקנות שיפוט בתביעות קטנות (סדר דין), תשל"ז-1976, משמדובר בתובענה בהליך של תביעות קטנות, יהיה פסק הדין מנומק באופן תמציתי.

דיון ומסקנות:

4.אין מחלוקת בין הצדדים שהמחיצה בנויה על הקיר המשותף שבין הבתים. המחיצה נבנתה באישורו של הנתבע וזאת הגם שבעלות בנייתה נשאו התובעת ובעלה.

משנבנתה המחיצה כהמשך לגובה של גדר האבן שהפרידה בין הבתים, ובהעדר ראייה הפוכה, הריהי בבעלות שני הצדדים כאמור בסע' 49 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 לפיו "קירות, גדרות, עצים ומחוברים כיוצא באלה הנמצאים במיצר של מקרקעין שכנים, יראום כנכסים בבעלות משותפת של בעלי המקרקעין השכנים".

מכאן שלכאורה לנתבע זכות בעלות משותפת עם התובעת באותה מחיצה, משזו בנויה על החומה המפרידה בין הבתים.

5.ואולם זכות הבעלות של הנתבע אינה מקנה לו לכשעצמה הצדקה לעשיית דבר הגורם נזק או אי נוחות לתובעת (סע' 14 לחוק המקרקעין).

הנתבע אישר שצבע את המחיצה בצבע אטום, הגם שזו נבנתה במקור כשקופה (עמ' 1, ש' 16). מעבר להעלאת הטענה, לא הוכיח הנתבע שקיבל הסכמה מצד התובעת או מי מטעמה לצבוע את המחיצה.

4.צביעת המחיצה בצבע אטום לאחר שזו הוצבה כשקופה פוגעת לפחות מצד הבית של התובעת בדמותה הארכיטקטונית והאסתטית של המחיצה כפי שנראה בתמונה ת/1 ולא היה מקום שהנתבע יעשה כן ללא קבלת אישור מפורש מצד התובעת עצמה וזאת בייחוד לאור מערכת יחסי השכנות השברירית שבין הצדדים.

משגרם הנתבע איפוא נזק, ולו אסתטי לתובעת הרי שעליו לפצותה בגינו.

5.לעניין גובה הפיצוי, אין מקום לדעתי להורות על פיצוי בגובה של החלפת המחיצה כולה. הנתבע לא חייב להסכים שתיבנה בגבולו מחיצה שקופה והוא רשאי היה לבקש כי כל מחיצה שנבנית תחצוץ באופן הרמטי בין הצדדים. זאת ועוד עיון בתמונות שהוצגו מעלה כי מצידו של הנתבע צבועה המחיצה באופן מלא ולכאורה בצורה אסתטית שנראית כהמשך לגדר האבן. בנסיבות אלה ראוי כי תשקול הנתבעת, שמצידה נראית הצביעה כלא אסתטית להוסיף יריעות סאן טאף על עמודי הברזל גם מהצד שלה ולצבוע את יריעות הסאן טאף צביעה מקצועית, בצבע אטום לצורך התיקון האסתטי, כדי שהמחיצה תראה גם מצד ביתה כהמשך לגדר האבן.

לאור כך אני לא מוצא כי יש לפצות את התובעת עבור הקמת מחיצה חדשה, אלא פיצוי שישקף את הצורך בתיקונה והתאמתה האסתטית שנפגעה, בסך של 2,500 ₪.