ניסימי נ' יוסף ואח'

בתאריך 19.4.15, במגרש החניה של קופת חולים "כללית" בכרכור, ארעה תאונת דרכים בין רכבה של התובעת מסוג קאיה ספורטג' מ.ר. 12-480-72 (להלן: "רכב התובעת") לרכבו של נתבע 1 מסוג טויוטה קורולה מ.ר. 63-201-62 (להלן: רכב הנתבע") שהיה מבוטח באותה עת על ידי נתבעת 2.

התובעת, העותרת לחיוב הנתבעים בתשלום סך של 4,523 ₪, טוענת כי בשעה שיצאה מסניף קופת החולים וצעדה אל רכבה אשר חנה במגרש החניה הסמוך, היא הבחינה בפגיעת רכבו של נתבע 1 ברכב שלה, וכדבריה בבית המשפט: "יצאתי ברגל והחזקתי ביד שקית תרופות. רציתי ללכת לאוטו ולנסוע. ברגע האחרון אני רואה שהנתבע, לא יודעת למה, עומד ממש להיכנס באוטו שלי, הוא היה באוטו שלו ואני בכלל הייתי מחוץ לרכב...".

מנגד, ובעוד שבכתב ההגנה שהוגש מטעמם טענו הנתבעים כי התובעת היתה זו שגרמה לתאונה בכך שנסעה לאחור ובתוך כך התחככה ברכבו של נתבע 1, נשמעה עדותו של האחרון בבית המשפט, שונה: "כשאני באתי לצאת מהחניה, אני הייתי בתוך הרכב עם האוטו מונע, באתי לצאת מהחניה ימינה, אני אמרתי שאני לא בטוח אם היא הייתה ברכב וניסתה לעשות רברס בזמן שאני באתי לצאת מהחניה או שאני לא יודע, לא זוכר... אני לא ראיתי אותה לפני הפגיעה..." וכן: "הרכב שלי היה עם הפנים החוצה והרכב שלב היה עם הפנים פנימה. אני באתי לצאת החוצה, נוצר חיכוך שלא ברור לי איך, אני לא בטוח אם היא היתה או לא היתה ברכב, אבל נזק כזה כמו שיש לה זה לא שריטה, זה משהו שנכנס בה ולא ממני". בתשובותיו לשאלותי אישר הנתבע כי אין הוא יכול לשלול את האפשרות שהתאונה ארעה בשלב שבו התובעת רק ניגשה אל רכבה והודה כי גרסתו בנוגע לאפשרות נסיעתה לאחור (ר' טופס הודעתו אודות התאונה – נ/3א') מהווה מסקנה בלבד, על בסיס אופי הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב.

לאחר ששמעתי את עדויות התובעת ונתבע 1, עיינתי בשרטוטים שהוגשו מטעמם (ת/1 ו- נ/3) ובתצלומי הנזקים שנגרמו לשני כלי הרכב (נ/1 + תצלומי השמאי שהוגשו לאחר הדיון המלמדים על נזק מעיכה ושפשוף בפינה הימנית אחורית של רכב התובעת ו- נ/2 – שפשוף לאורך דופן הדלת והכנף הימניות אחוריות של רכב נתבע 1), מסקנתי היא שהתאונה ארעה באופן שתואר על ידי התובעת, דהיינו שרכב נתבע 1 אשר יצא ממקום חנייתו ימינה, פגע בתוך כך ברכב התובעת אשר עמד באותה עת לצדו. זאת, על אף שמיקום הנזקים מלמד על כך שעובר לתאונה עמדו כלי הרכב באופן ששורטט על ידי נתבע 1 דווקא, דהיינו כשחזית רכבו פנתה לכיוון היציאה מן המגרש ואילו חזית רכבה של התובעת פנתה לעבר הכיוון שממנו היא הגיעה (קופת החולים) - ר' נ/3. גרסת התובעת נשמעה לי עקבית ומהימנה, בעוד שנתבע 1 אישר כי גרסתו הינה בגדר מסקנה בלבד ולא הניח בפני ראיה נוספת כלשהי, מלבד התצלום המוגדל של סימני השפשוף על רכבו, להוכחת הטענה בדבר אי היתכנות הנזק שנגרם לרכב התובעת.

התוצאה היא, אם כן, שאני מחליטה לקבל את התביעה ומחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לפצות את התובעת בגין סך הנזקים שנגרמו לה כתוצאה מהתאונה - 3,851 ₪ הנזק לרכב ושכ"ט השמאי בסך 672 ₪ - סה"כ 4,523 ₪. סכום זה בתוספת הוצאות בסך 500 ₪ (5,023 ₪) ישולמו בתוך 30 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק, עד ליום התשלום בפועל.

זכות להגשת בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בחיפה, בתוך 15 ימים.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים, בדואר רשום.

ניתן היום, ט"ז אדר ב' תשע"ו, 26 מרץ 2016, בהעדר הצדדים.