ת"ק 8720-05-14 עלייב נ' אברמוב

עניין בתובענה ותובענה נגדית אשר הדיון בהן אוחד, בנוגע לתאונת דרכים אשר התרחשה ביום 2.3.2014.

הגב' עלייב טענה בכתב התביעה שלה, כי במועד קרות התאונה נסעה בשד' מוריה בחיפה, כאשר בזמן נסיעתה בנתיב הימני, נפתחה באופן מפתיע דלת מכונית אשר חנתה לצד הכביש (דלת אחורית שמאלית) ופגעה במכוניתה תוך שנסב לה נזק ניכר. הנזק אשר נטען שנגרם למכוניתה של הגב' עלייב, מגיע כדי 7,115 ש"ח, ובנוסף נסבה לגב' עלייב הוצאה בגין שכ"ט שמאי בסך 1,312 ש"ח.

מר אברמוב מתאר מקרה שונה בתכלית: לדברי מר אברמוב, עמד ליד מכוניתו כאשר דלת המכונית פתוחה לרווחה והוא שעון על מנת להוציא את בנו מהמכונית, כאשר בעודו עומד עם גבו לנתיב הנסיעה, הגיעה הגב' עלייב והתנגשה בדלת המכונית האחורית שמאלית, כאשר הגב' עלייב לא עצרה במקום אלא המשיכה בנסיעתה ונעצרה מאוחר יותר.

מר אברמוב טוען כי פגיעתה של הגב' עלייב במכוניתו הסבה למכוניתו נזקים בשיעור 3,599 ש"ח, ירידת ערך בסך 480 ש"ח, ועלות שכ"ט שמאי בסך של 885 ש"ח, סה"כ 4,964 ש"ח.

נתון מעניין בהקשר זה, הינו כי שני הצדדים פנו לאותו שמאי, מר שאלתיאל רכס, אולם השמאי בחר לגבות מהגב' עלייב סך 1,312 ש"ח (בגין שומת נזק לבד) וממר אברמוב סך 885 ש"ח בגין שומת נזק ותחשיב ירידת ערך. לא ברור מדוע נעשה כך, בגין נזקים דומים במהותם, והדבר אכן מעורר תמיהות של ממש.

לאחר בחינת טענות הצדדים, בכתבי הטענות, חוות הדעת, ההודעות לביטוח ופרוטוקול הדיון, מצאתי לנכון לאמץ את גרסתו של מר אברמוב ולדחות את גרסתה של הגב' עלייב, ובהתאם להטיל את האחריות לנזקים על הגב' עלייב, אולם להפחית אשם תורם מינורי בשל התנהגות מר אברמוב, ואפרט טעמי: