קרטנשטיין נ' מסיקה

1. עניינה של התביעה שלפני בתאונת דרכים שהתרחשה ביום 6.9.16 בחולון.

2. לטענת התובעת, נסעה התובעת ברכבה והחלה פונה ימינה לעבר מקום חניה בצד הדרך. אופנוע הנתבע תוך כדי ניסיון עקיפה כושל מימין באותו נתיב נסיעה של רכב התובעת, פגע בדופן ימנית קדמית של רכב התובעת.

3. לטענת הנתבעים, רכבם נסע בנתיב הימני כדין, רכב התובעת אשר נסע משמאל, לרכב הנתבעים, סטה בפתאומיות לעבר רכב הנתבעים, מתוך רצון לפנות למקום חניה המצוי בימין הדרך. התובעת לא נקטה באמצעי זהירות ולא הבחינה ברכב הנתבעים שנסע בנתיב הימני ומשכך גרמה לתאונה.

4. התובעת חזרה בפני על גרסתה לפיה נסעה בנתיב ימני לכל אורך הדרך, כאשר הבחינה בחניה בצד ימין של הדרך. התובעת האטה את נסיעתה ואותתה כאשר בכוונתה לפנות למקום החניה, אך לפתע עקף אותה מימין ברווח בין מכוניתה למכוניות החונות אופנוע והרכבים התנגשו.

5. הנתבע 1 גם הוא חזר על גרסתו וציין שנסע בנתיב הימני בעוד התובעת בשמאלי. אך לטענתו הנתיבים מצטמצמים לכדי נתיב נסיעה אחד אומנם רחב אך שני רכבים לא יכולים לנסוע בו במקביל. לפתע רכב התובעת סטה ימינה לעבר מקום החניה מבלי להשגיח בו ופגע בחלקו האמצעי של האופנוע. הנתבע 1 שב וטען כי מיקום בנזקים בצידו של רכב האופנוע עם חזית רכבה של התובעת, מעיד שהיא זו שפגעה בו שכן מרבית רכבו כבר חלפה את רכב התובעת בעת התאונה. בנוסף טען שמאחר והאופנוע היה לפני רכב התובעת הוא כלל לא הבחין ולא יכול היה להבחין ברכב התובעת שנסע לאחריו. הנתבע 1 שלל את הטענה לפיה נסע במרווח בין המכוניות החונות לבין רכב התובעת שנסע בנתיב הימני.

6. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ולאחר שעיינתי בתמונות הנזקים, אני מעדיפה את גרסתה של התובעת וקובעת שהאחריות לתאונה מוטלת על הנתבעים, מעיקרי הטעמים הבאים:

בראש ובראשונה, התרשמתי לחיוב מעדותה הרהוטה, הבהירה והעקבית של התובעת והיא מהימנה עלי. בנוסף, הנתבע עצמו הודה כי נסע מימין לרכב התובעת, אך הודה שבמקום האירוע שני רכבים אינם יכולים לנסוע במקביל, קרי רכב התובעת ורכב הנתבעים מצויים למעשה על אותו נתיב נסיעה. גם אם נתיב הנסיעה רחב הרי שנסיעתו של האופנוע על המרווח שבין הרכבים החונים לרכב התובעת היא בניגוד לכללי התעבורה. בנוסף, בנסיבות אלה, קיים קושי מצד התובעת לצפות נסיעתו מימין.

7. הואל והתאונה ארעה בעת שהנתבע ביצע עקיפה של רכב התובעת, היה על הנתבע לשים לב ולבצע העקיפה בצורה זהירה או להימנע מעשותה כליל. משלא עשה כן הרי הוא האחראי לקרות התאונה.

8. יחד עם זאת, אני סבורה שלתובעת "אשם תורם" לקרות התאונה. על התובעת אשר פנתה ימינה לעבר מקום חניה היתה מוטלת החובה לבחון שהדרך מימינה פנויה גם אם היא מצויה בנתיב הימני, וזאת לאור מיקום הנזקים אשר מהם עולה שהאופנוע כבר עקף את רכב התובעת במרביתו בעת קרות התאונה, קרי היה על התובעת בשלב זה להבחין בו, לעצור את המשך נסיעתה ובכך למנוע את התאונה.