לובל נ' בלובשטיין

לפני תביעה לפיצוי התובעת בגין נזק נגרם כתוצאה מתאונה מיום 24/8/16 (להלן: "התאונה").

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת האחריות לקרות התאונה וממילא להטבת הנזקים.

על פי הנטען בכתב התביעה, עת נסע רכב התובעת בנתיב הימני הפונה ימינה כדין, רכב הנתבעת שנסע בנתיב השמאלי סטה בפתאומיות, למסלול נסיעת רכב התובעת, פגע בו וגרם לנזק בצידו השמאלי.

מנגד, בכתב ההגנה הכחישה הנתבעת את גרסת התובעת וטענה כי עת נסע רכב הנתבעת כדין ותך כדי ניסיון להשתלב בנתיב הימני לכיוון כביש 4 הגיחה התובעת במהירות מופרזת וללא שמירת מרחק, פגעה ברכב הנתבעת וגרמה לנזקים.

בדיון שבפני העידו הנהגות וכן הגב' עדי דוקורסקי (להלן : "עדה מטעם התובעת").

על יסוד החומר שהונח בפני, לאחר ששמעתי עדויות, עיינתי בתמונות הנזק, בחנתי את מוקדי הנזק בכלי הרכב, עיינתי בכלל כתבי הטענות ונספחיהם ושמעתי טענות הצדדים, מצאתי כי האחריות לקרות התאונה מוטלת על הנתבעת מהטעמים הבאים.

בראש ובראשונה מצאתי להעדיף את עדות התובעת אשר הותירה עליי רושם מהימן. עדותה הייתה בהירה ועקבית ונתמכה עם הנטען בכתב התביעה. כך למשל העידה "הייתי בנתיב הכי ימני קיצוני מתוך 4 נתיבים והנתבעת פשוט עברה מנתיב שמאלי, פגעה ברכב שלי מצד שמאל" (עמ' 1 שורה 9-10).

לדבריה, לאחר התאונה, עזבה הנתבעת עזבה את המקום מבלי להשאיר פרטים. לתמיכה בטענה זו צירפה כנספח את טופס הודעה על תאונה למשטרה.

שנית, עדות התובעת נתמכת בעדות עדה מטעם התובעת, שהעידה כי "נסעתי עם אלינור בנתיב הימני והגב' הגיעה מצד שמאל ופגעה ברכב לאורך שלו. אחרי שנסענו..... הנתבעת נסעה ולא מסרה לאלינור את הפרטים". וכן העידה כי "היא בכלל לא ניסתה להשתלב, היא סטתה לתוך הנתיב שלנו ופגעה ברכב" (עמ' 2 שורה 8). לא נעלם מעיני כי מדובר בעדה המקורבת לתובעת, ואולם התרשמתי כי זו העידה על התרחשות האירועים כהווייתם ולא ניסתה להוסיף או להחמיר עם הנתבעת. כך למשל ציינה כי "הן החליפו כמה מילים בינהן... לא שמעתי" (עמ' 2 שורה 6).

זאת ועוד, חיזוק נוסף לגרסת התובעת מצאתי בעדות הנתבעת עצמה שהעידה כי "האטתי להיכנס לנתיב. היא באה במהירות והופ נגיעה באוטו" (עמ' 2 שורה 13). וכן "זו הייתה נגיעה קטנה" (עמ' 2 שורה 15).